|
כל שנה רגעי אלול אחרונים
מקבצים כפרפרים לאור קבוצת גברים
לטכס קדמון בעל כללים מוכתבים וריטואל מוכר
מסבי ואבי כיסא בראש העדר ירשתי
צופה ממקום טוב בשכינה
אחת לשנה פוקדת את הבית שנקרא עליה שמו
בבוא הגבאי שלחש על אזני
כי עלי הוטל לחשוף את דלתות הארון הפתוחות
התעטפתי בדידות ומורא בן אנוש
כאילו הבנתי שהוקרבתי
שמעתיה מבעבעת בין גווילים ומילים מקודשות
בלי דעת מדוע הנהנתי בראשי להסכמה
זו פעם ראשונה לי להתרגש ולרעוד
אחרי עשרות פעמים בהן משכתי אלי או ממני פרוכת
לא הצלחתי לעקוב אחרי סדר קריאת תשבחות הבורא
או שמא היו אלה רק חרוזי תהילה בני מאות שנים
הפעם אולי הייתה שם קדושה
אני שם לא הייתי אני
תעדנה נשות העזרה
|
|
|
סלוגן
שמאושר...
האם הוא באמת
מאושר? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.