רויטל סרוסי / באחד הימים |
על ספסל, אין
רואה.
אדמה לי אותך
בחורי האוהב.
לא אפקח את עיניי
עד תגיע אליי
תאחז בידי
ותשב.
בשתיקה אחכה
על ספסל, אין
רואה.
עץ לימון ידיף ריח
ובשמיים אבהה.
וכמו תפילה בבית כנסת
עם בגדים לבנים
ארגיש, זהו יום
לניסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|