|
זה התחיל כשמבטנו נפגשו לראשונה
הזזתי את הראש בלי כוונה
ואז ראיתי מולי ילד אחר, ילד שונה
ילד שאף פעם לא בוכה
ילד עם עיניים חומות ושיער בהיר
ילד שמבטו קריר
חשבתי עליו ימים ולילות
על מה קרה לו...
ולמה עיניו עצובות
עברה שנה, עברו שנתיים
לא שחכתי את המבט הזה לבינתיים
ויום אחד בבוקר סגריר
הלכתי למקום לא רגיל
הלכתי לאותו מקום שבו נפגשנו לראשונה
ואז הזזתי את הראש לא בכוונה
וראיתי את הפרצוף שלו שונה מבהתחלה
ראיתי ילד שמח, ילד רגיש
ילד שאף פעם עצב לא הרגיש
פניו כבר לא היו קרירות
עיניו היו חמות ומלטפות
ומאז אני לא שופטת לפי הפנים
אלא אני בודקת קודם את מה שמבפנים... |
|
|
יותר משהוא נראה
כמו אופנוען
קשוח, הוא נראה
כמו אופנוען
קשוח שיודע מה
הוא רוצה
מהחיים, אך נאלץ
מדי פעם לעצור
בצד ולהשתין,
תוך שהוא לא
מסיט את מבטו מן
מהמטרה העומדת
לנגד עיניו, אף
על פי שהדרך
ארוכה וקשה ורבת
מכשולים היא,
זאת משום שפועלו
של בועז רימר רץ
לפני האופנוע
ומשייף את הדרך
בעזרת נייר
זכוכית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.