על האיש הזה כתבו כולם הרבה יותר מדי מאמרים פילוסופים. והכל
בגלל ערב צחיח שהירח המלא עלה מעליו, והאיש הזה בסה"כ עלה
למעלה לפסגת ההר שעל מערתו שהוא חי בה, ורצה לחשוב. כאחד
מהיחידים מסוגו, הוא הותיר לעצמו לא להבין את העובדה שהוא אחד
מבני האדם הראשונים שאי פעם מצאו לעצמם קיום רלוונטי ואקטיבי.
לאחר אי-מחשבה, הוא הצליח לגלות את הפלא הפשוט ביותר של כולנו,
המחשבה. לפתע, לאחר הבנה מושלמת של כל קיומו הוא שאל שאלה מאוד
פשוטה. מה זה קיום? לאחר חקירה קצרה של כמה ננו שניות הגיע
האדון למסקנה שעליו תחילה להבין, מה תחילתו או, יותר נכון, מי
יוצרו. מפני שהוא עדיין לא חקר את תורת הגנטיקה, הוא פנה אל
דברים טיפה פחות בסיסיים מאמא ואבא, והחליט ללכת אל כיוונים
שהוא בכלל לא חשב שהוא ידמיין אותם.
ויברא האדם את האל. במחשבתו. לא בטוח אם בצלמו, אבל אנחנו
יודעים מספיק שזה בתודעה שלו. או לפחות כך האדם סבר. "ברגע
הזה," חשב לעצמו האדון, "ייסדתי את אלוהים!"
לפתע השמיים נפערו ואדון אחר עם כנפיים והילה משויפת התעופף אל
מולו, גרגר בגרונו ושלף פלאפון. "כן כן, הנה הוא, מצאתי אותו.
ביי ביי, נדבר א"כ". האדון האחר סגר את המכשיר, באותה העת
שהאדון האחר אחר, החליט לרחרח ו, כן כן, לחשוב, מה זה לעזאזל
מכשיר.
"אדוני," אמר אדון מס' 2, "כרגע חשבת שיצרת את אלוהים. הנני בא
להודיע לך שטעית. הוא כבר קיים.."
-"תוכיח!" זעק האדון ושילב ידיו לאות מחאה.
-"כיצד אפשר לנסח זו..." חשב לרגע האדון השני, "אההא! אני פה,
אומר לך שטעית, אחרי שאתה חשבת, אבל בעצם, אנחנו היינו פה
קודם."
-"אבל אם אני הייתי ואז אתם הייתם, אז אני הייתי פה קודם."
-"מבחינתך אולי... אך אין זה פורמלי וחתום ורשום."
-"הי, אני חושב! האמנם אתה יכול לחשוב?" תחכמו האדון בתחמנות.
-"אני מניח שאני יכול לחשוב. אם אני יכול להגיד לך שאני יכול
לחשוב, אז אני יכול לחשוב, לא כן?"
-"אה... רגע אחד! מי יצר אותך בכלל?"
-"מי שיצר אותך."
-"אה, כלומר מי שאני יצרתי, לא כן?"
-"זה כתוב או חתום איפה שהוא?"
-"זה לא יכול להיות כתוב או חתום איפה שהוא!"
-"וזאת כי?"
-"אני לא יודע לכתוב.. בעצם, מה זה בכלל לכתוב?" שאל האדון
בתמיהה.
-"פרוצדורה מאוד מנהלית, מאוד פרודקטיבית. זה לא חשוב עדיין
כרגע... אני חושב..." סר האדון השני ממחשבתו לרגע, "אך זה
עדיין לא אומר שלא טעית , במילים אחרות מישהו אחר יצר אותך
לפני שאתה הספקת ליצור אותו."
-"איך אתה יודע שזה דווקא חל עליי? הא? ראית במו עיניך אותי
נוצר? שמעת 'הי, יצרו אותי!' או הרחת אותי נוצר?"
-"לא, אני חושב שכשאתה נוצרת, אני חתמתי על משהו במשרד... אה
כן! אתה! לפני 16 שנה! חתמתי עם זולצבוים על כמה רשיונות עבודה
לתיאלנדים, הו איזו בדיחה..."
-"לא נכון!"
-"למה?"
-"כי אם אני לא ראיתי אותך בעצם חותם עם זולצבון על כמה משהו
למשהו בשביל משהו, הו איזה משהו... אז לא עשית את ה... משהו...
הזה!"
-"אבל אני עשיתי זו. במו עיני אזניי ושפתיי וידי..."
-"לא מספיק טוב בשבילי."
-"אתה עקשן מדי, אתה יודע. אולי אני אבקש ממנו שידבר איתך."
-"באמת, למה הוא שלח אותך?"
-"לא יודע, אני תמיד נשלח על ידיו. בטח זולצבוים מדבר איתו על
פרוייקטי נדלן בהרצליה פיתוח.."
-"אז אולי תיצור מישהו אחר במקומו?" הציע האדון הצעה מפתה.
-"הממממם..." שקל האדון השני בכובד ראש את ההצעה הזו. "למה לא!
אני אנסה!"
-"זו הרוח!" שאג האדון.
ויצור האדון השני את האלוהים השני.
לפתע צץ אדון שלישי, מענן אחר, והפנה את צומת הלב אליו. "סליחה
אדון שני יקר, באתי להודיעך כי יש כבר מישהו אחר שיצר את היוצר
הזה."
-"מי הוא?" שאל האדון השני.
-"האדון הראשון." ענה אדון מס' 3.
-"אבל אני יצרתי משהו אחד, וזה יצר אחר." אמר האדון הראשון.
-"תוכיח!" אמר מס' 3.
-"שתי תודעות שונות, אני מניח..." אמר השני.
-"אם כן, מה אני עושה פה?" אמר מס' 3.
-"שורף זמן?" הציע מס' 1, "רגע, מה זה זמן? או שריפה?" חזר
האדם לחשוב.
-"לא הולך לחתום עם זלמן על הסכמים בנאליים?" שאל מס' 2.
-"מי זה זלמן?" שאל מס' 3.
-"זולצבוים..."
-"אוה! זה מה ששכחתי!" אמר מס' 3 ונעלם לאפילת הרקיע. השניים
האחרים נותרו באפילת הקרקע וניסו לחשוב עתה, מהו החומר הדליק
ביותר והפחות מזהם לשריפת זמן, מה יהיה הביטוי השימושי במאה
ה21 לאפידרמיס, וכמה זה לעזאזל השורש של 2.14 וחצי.

ועד היום מתווכחים פילוסופים נאצלים מי יצר את מי. אני עדיין
סובר שזולצבוים אשם בכל.