פני מלאך, חיוך נוגה
רץ אני אליך ופתאום מדדה.
המציאות אחזה חזק בשתי רגלי
חבטה בראשי ורק טעם נשאר בשפתיי.
טעם של קסם, טעם של עוד
טעם גופך שיהיה לי כיוד.
היוד שיירפא את פצעי הלב
יחטא את הנפש וייקח הכאב.
אך אין את היוד, פני מלאך.
כי איזה נהג, איזה אדיוט, אותו שפך
ואין לנו תרופא ואין מרפא
ונגזר עלינו כל חיינו לבכא.
פני מלאך, חיוך נוגה
אהבתי אלייך לעולם לא תכבה
באותו יום ארור התארסו נפשותינו
ושאפגוש אותך שוב, את הכוס... נשבור שנינו.
פני מלאך, חיוך נוגה
היופי שבתמונות מול העצבות שבלב.