טוני עבד כמנקה בתחנה המרכזית החדשה. הוא הרוויח כמה שהוא היה
צריך, אבל תמיד היה לו חלום למשהו גדול יותר. משהו כמו שדרן
רדיו, מגיש בטלוויזיה או צב ים אוסטרלי מיוחם... כן, נחשתם
נכון. טוני רצה להיות משהו עם יו"ד. היו"ד בשם שלו לא הספיקה
לו, וזו במרכזית כבר לא ריגשה אותו כמו פעם.
לטוני הייתה אובססיה לאותיות קטנות. צנועות. כאלו שלא חשוב להן
מה יגידו עליהן, כאלו שרק רוצות לגמור את היום ולחזור לעפרון
או לעט שממנו הן יצאו. אבל לטוני לא היה זמן וכוח להתחיל
להתווכח עם המעסיק שלו על פנסיה ופיצויים. הוא לא היה בנוי
לזה.

ביום חמישי כלשהו, לפני כמה שנים פלוס חודש, טוני קיבל הצעה
מפתה. הצעה להיות יויו. למקום קראו 'היויו של איה'. כבר היו לו
הרבה סניפים, אבל הסניף החדש רק נפתח. "דרושה עובדת מנוסה
למשרת יויו. רצוי ידע בתכנות מקררים. רק למקרה חירום".
לטוני זו הייתה העבודה המושלמת. שני יו"דים, ועוד שני ו"וים.
גם עוד צנועה, ו'. אבל לא כמו י'.
"עלייה לצורך ירידה" אמרו לו כשהתחיל לעבוד "זה המוטו של החברה
שלנו, ומקרים כאלו יהפכו לשגרה הכי שגרתית שלך".

טוני אהב לעבוד כיויו. והוא גם הרוויח כמו שהוא היה צריך,
אפילו יותר. אבל תמיד היה לו חלום למשהו גדול יותר. תמיד הוא
רצה להיות זגג. אתם יודעים, האות גימ"ל ממש עשתה לו את זה.