מאין מועקה צרה לוחצת אותי לפינה,
מאין תקווה רחבה מרימה אותי לשמיים
ואני בפינת השמיים, סופר ימים ולילות,
רץ בין הרים וגבעות למצוא לי שלווה,
מתי ייגמר הסרט הרע?

מאין שקט רוחני עוטף את גופי,
מאין צדק פגום מטביע אותי לקרקעית
ואני בקרקעית בשקט, מהרהר על בריחה,
חושף רגשות לעולם ומתגבר על כאב,
מתי כבר נפסיק לסבול?

אין לי ארץ אחרת וגם לא מדינה,
אין לי חיים אחרים מלבד עצמי,
אני נוסע בקצב מטורף ללא יעד
ומכריז על היותי "הזורם"
ובעצם מגלה שאני ממש תקוע.

אני חי מיום ליום עם פנטזיות על מחר,
שר שירים עם מסר שנוגעים רק אל ליבי,
מחפש מהות עם אתגר בלי להרגיש שמאוחר,
מחזיק את הראש חזק ומשהו משתנה בי.

יהיה טוב, ירגיש טוב ושוב ללא ספק מילים אלו קצת מעודדות,
אך בלי לדעת לאן מובילות.