|
את לשד עצמותיי ינקה הבדידות
ובתום עלומים הקמלים בשלכת
שחוח כעץ כרות צמרות
נשכבתי פרקדן בסבך הכרמים
ובנגוהות בוקר אביב מהופנט
שטפו את עיני זרזיפי הטללים .
שרוע הייתי, כצרור תבן רטוב
וממעל שרו באוזני הדרורים
ביקשתי לחצות תהומות על פני מים
ביקשתי נשמה שתרעיף בי רכות
אך בשטוף התוגה שבעתיים
ביקשתי על כנפי נשרים, אי שמה לשוט
מלאתי ימים ללא תנאי, ללא רוגע
לא ערבה שירתי לאוזני
יד רועדת שלחתי אל ראשי גבעולים
מגע מלטף בין ערגה לכאב
כרמים ומשעול בוסתנים מלבלב
מכותר בערוב וצללית דמדומים
עם הנץ החמה, בבקוע האור
דאיתי אי שם למרחק כציפור
וחיי על סף שכחה ניעורו מחדש
נשאתי רגלי עם רוחות מי הים
סובבתי הלוך וחזור, לאין ספור
הרחקתי לכת מבלי הבט לאחור. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.