נויה תוגתי / אופק |
מתגמדות כל צרותיי
הבל גליך הטהור
מנקה את ריאותיי
מגעך על עורי
נוסך בי שלווה שלא הרגשתי שנים
אתה המקום בו האדמה הים והתכלת נפגשים
אתה הכל ולא כלום
אתה מלמד אותי בשבריר שנייה
ומרוקן את מוחי מכל מחשבה
אתה זורם בעורקיי
אתה הרוק שעל שפתיי
אתה בחוץ, ועתה בתוכי
מולך אני באמת אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|