משתגע, מתבלע, מתחרז
לכל מיני מילים אבודות, נמצאות
לא במציאות, לא בחיים,
אלא על פני השטח המכוערים.
לא רואים ת'ילדים היפים,
ת'חיים המדהימים החדשים.
רואה אנשים ישנים, רואה אנשים מוכרים,
הולכים ובאים, הולכים ונגמרים,
אל מול המציאות חסרת הרחמים.
יש כל מיני אנשים. יש נורמלים, אבל הם משוגעים
ברמות שהם לא יודעים, ברמות שהם לא מבינים,
פשוט לא יודעים, פשוט נהנים
ממה שיש בחיים, בלי לחשוב על אחרים
ברמות גבוהות, ואולי אלו הם הפתרונות.
אבל לי זה לא אפשרי, לי זה הכרחי להבין מי אני,
כבר על השביל המוביל לאבדון.
הולך, יודע שתמיד תהיה איתי,
אפילו אם אציע, שאול תחייני בשמי.
אבל אני הולך לאיבוד של עצמי,
של איברי, ויש כל מיני שמות,
יש כל מיני כוונות, שאני לא רוצה להיות
עם הכוונות המגעילות, אבל אין לי ברירות.
מוכרח להציל את המסקנות ממני, ממך, מכל המדינות. |