היא לא ידעה את הטעם, לא הכירה את ההרגשה. עם התמימות ששלטה בה
היא הייתה ילדה, שלא ידעה את טעם האהבה עד לרגע אחד, הרגע שבו
שפתיה פגשו בשפתיך.  
הנשיקה הראשונה שלה, החוויה שזורקת אותה מיד למחשבות על הילדה
הקטנה שבה, הילדה שהולכת ונעלמת מתוך הנפש, התמימות שנסדקת,
האדם שמתבגר.
נשיקה ראשונה שלה, שזורקת אותך למחשבה שאתה זה שעשית סדק
בתמימותה, שאתה זה שלאט-לאט הופך אותה לבחורה מבוגרת מבחינה
נפשית, אותה בחורה שהיא לא רוצה ומפחדת להיות.
הטעם המתוק שלה, הריח שלה, מלווים אותך כל יום, בכל שניה, בכל
דקה.
זאת אינה הנשיקה הראשונה שלך; התמימות שלך נופצה כבר מזמן, אבל
עדין הנך ילד. נשארת ילד כי רצית בכך. הצעצועים, זלילת
הממתקים, משחקים בגני שעשועים, לעשות שטויות מבלי לתת דין
וחשבון לאף אחד, אלה נשארו, אבל התמימות ברחה לה לעולם אחר.
הלוואי גם אצלה זה ישאר ככה גם בגיל שמונים.
הנשיקה הראשונה שלה, היא תיזכר אצלך כנשיקה ראשונה שלך, שלכם,
נשיקה מיוחדת בין שני אנשים מיוחדים שאוהבים, אתה והיא, שנועדו
להיות יחד, לב אחד שלם ונפש בתוך נפש.
נשיקה ראשונה שלה, נשיקה ראשונה שלך איתה, תיזכר אצלך כנשיקה
ראשונה שלך בכלל, אולי כי את הנשיקה הראשונה לא אהבת. היא
הייתה סתם, והפעם זה לא סתם, הפעם אתה באמת אוהב.
הנשיקה הראשונה שלה, שתלווה אותה כל חייה. אתה מאושר להיות חלק
מהנשיקה הזו, אתה רק מקווה שגם היא מאושרת כמוך.

                                                 מוקדש
לאלה איסטוילר


                       18/04/04  ארז