אתה קם על הרגלים, מותח שרירים ומתחיל ללבוש את מדי הירוק זית
שלך.
היא באותו זמן חוזרת מבית הספר, חוטפת משהו קטן לאכול מהמטבח
והולכת לחדר להחליף את הג'ינס הצמוד לטרנינג נוח יותר.
אתה לוקח את הציוד שלך, בודק ששום דבר לא חסר לך. סופר
מחסניות, בודק מימיות, מסדר את המפות, את הקשר, לוקח את הציוד
והולך לתדרוך, אתה מתכונן לפעילות.
היא באותו זמן מוציאה את היומן ובודקת איזה שיעורים נתנו לה.
היא מוציאה את המחברות, הספרים והקלמר, פותחת את הספר במתמטיקה
ומתחילה לפתור ממנו תרגילים קשים. היא מתכוננת למבחן חשוב.
אתה עומד, לא זז. עומד ומקשיב לתדרוך, משתדל לא לפספס שום
דבר.
היא קוראת את אחד התרגילים הקשים של הספר, היא קוראת אותו
בעיון רב כדי לא לפספס שום נתון חשוב.
אצלך זה עניין של חיים ומוות, אצלה זה עניין של עתיד טוב
יותר.
אתה מתקשר אליה, אתם מדברים. היא אומרת שדואגת, אתה אוהב אותה,
היא מבקשת שתתקשר כשתסיים, אתה מבטיח שתתקשר ומאחל לה לילה
טוב. אתם מנתקים.
היא פורסת מצעים על המיטה, מתכוונת לישון. היא פורסת שמיכה,
לובשת כותונת לילה ונשכבת על המיטה.
באותו זמן אתה נכנס לג'יפ שייקח אותך לבפנים. אתה מורח צבעי
הסוואה על הפנים, חובש קסדה, מכניס מחסנית ודורך את הנשק.
היא בדיוק חולמת עליך ומחייכת את החיוך המקסים שלה מתוך השינה.
היא חולמת שאתה חוזר בריא ושלם, היא חולמת שאתם עומדים אי שם,
זה בזרועות של זו, התגעגעתם.  
אתה יוצא מהג'יפ ותופס מחסה, כדורים חולפים מעל ראשך ואתה לא
מסוגל להוציא אפילו רבע קנה. מישהו צעק משהו, נשמע פיצוץ, שני
חיילים נפלו ואתה חושב רק עליה.
היא מתהפכת מצד לצד, לא נוח לה לישון, היא חולמת על משהו רע,
היא חולמת עליך אבל זה עדיין משהו רע.
אתה רץ קדימה, יורה כמה כדורים ומסתתר, ושוב אתה מתקדם, יורה,
מסתתר וחוזר חלילה. אתה לא חושב על כלום חוץ מאשר עליה, אז אתה
מחייך, אתה יודע שאם תיהרג, אז תמות עם מחשבות טובות וחיוך על
הפנים.
בבוקר היא מתעוררת ומנסה להתקשר אליך, הבטחת להתקשר בבוקר
כשתחזור ולא התקשרת. היא דואגת לך וידיה מתחילות לרעוד, במוחה
עולות מחשבות נוראיות ומפחידות, היא מנסה לסלק את המחשבות אבל
הם לא נעלמים לשום מקום.
באותו זמן אתה עולה במדרגות הלולייניות, אתה לא סופר אותן, זה
לא מעניין אותך.
Stairways to heaven אתה אומר לעצמך ונעמד מול הדלת החומה.
יש לה כבר דמעות בעיניים, הטלפון שלך לא זמין, היא חושבת על
הגרוע מכל.
אתה מצלצל בפעמון.
הדלת נפתחת, היא עומדת בפתח, עיניה אדומות ודומעות. היא מביטה
בך במבט מופתע ושמח.
חזרת בריא ושלם, אתם עומדים בכניסה לביתה, זה בזרועות של זו,
אתם מסוגלים לעמוד כך שעות, התגעגעתם.


נכתב ע"י: אלכסנדר גילנסון, בתאריך: 20/04/04, ב: ארז