יכולת להיות שם אתמול, במקום הזה שבן זונה אחד החליט להתפוצץ
ולקחת איתו את כפיר, עדיף שהיה מתפוצץ בדרך למחסום ולא בו.
אתמול יכולת לעמוד בעמדה שלך ולחטוף כמו שאר החיילים. בטח היית
מתעופף באוויר עד קוביית הבטון הראשונה ונחבט בה במלוא העוצמה.
היה בטח קורה לך משהו נורא, אולי במקרה הטוב היית נפצע, נשאר
בלי רגל או יד, אז בעיתונים היו כותבים שנפצעת קל או אולי
במקרה הגרוע היו שמים שלט של שחור על גבי לבן ליד הבית שלך
וכולם היו בוכים.
אתמול בחמש בערב היית עם אהובתך באוטו, ישבתם, דיברתם, היה לכם
נחמד לשבת ככה, אך במקום זה יכל להיות אחרת.
ההורים של כפיר קיבלו את הבשורה המרה, אבל ירד על העיר אילת
ואתה יכולת לשכב באותו זמן על מיטה בבית החולים "סורוקה", אבל
במקום זה טיילת בשדה פרחים עם היצור המקסים ביותר בעולם, עם
חברה שלך, הממתקית שלך, וטוב שכך, אולי בזכות זה אתה חי.
היום נסעת חזרה לבסיס, השארת מאחוריך משפחה וחברה מודאגת.
כפיר נוסע היום לבית הקברות, השאיר אחריו אחים והורים שכולים,
בוכים.
עכשיו אתה יושב וכותב את הדבר הזה, חברה שלך שולחת לך הודעה
בסלולרי שמחממת את הלב, נעים לך וטוב לך, אתה מאושר.
יכל להיות אחרת.


                                            18/04/04  ארז