(פה היה חלק שנשמט, כדי שהדף יותר לפרסום... לא ע"י הבמה אלא
על ידי!) ועכשיו נמשיך...
נכנסת לי לחיים הפכת אותם בלבלת אותם
הכאבת לי פגעת בי שברת אותי
לקחת לי את הלב ושברת אותו...
אבל חלק אחד חסר - את הלב שלך לא נתת לי
אני כולי חיוך, הכל נועד להיות כשהיה.
ממשיכה הלאה.
שורדת - כך כולם תמיד קראו לי
אני לא אשבור להם את המיתוס.
מן אחריות חברתית כזו.
ואיזה שם לך הם נתנו?
גם מצידך לא תתנפץ האשליה.
מן אחריות אישית שכזו.
שתאמין שהכל כשורה.
חיה טוב, חיה, אני נושמת.
לא עשן חונק אלא הגיון בריא.
וכשתמצא אחד כזה תודיע לי.
אני מתחדשת כל יום וחושבת,
שתרקב מצידי,
שתמות.
אבל אני מן אופטימיסטית שכזו,
לא אסיים כך מכתב,
אז אוסיף ואומר -
אחרי הכל ולמרות הכל -
אני אוהבת אותך
(אותה) |
