גידי מצגר / אהבה של סתיו |
מול מילה שדומעת אלייך
עת נבל הוורד בשולי מדברך
את מייד לו הושטת ידייך
בין עלים שנשרו בשלכת סתוית
את הילכת משנה את כיוון צעדך
לחפון עוד ענף את כל כך קיווית
להושיט לאביר חלומך
זה הסתיו שתפס את נפשך במצוקה
והוליך נשמתך למקום לא ידוע
זה היה כה מוכר הרגשה עתיקה
לא שאלת את כל זאת ומדוע?
את ידעת והבנת עלים שנושרים
בנבכי אגדה עונתית מרתקת
וראית כי הבחנת כך מכל עברים
אהבות שוב חולפות בבדידות משתוקקת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|