אייל לובט / בעצב כתבתי שורות אלו |
בלי טינה, כטיפת גשם בעלה
העומדת ליפול.
בעצב כתבתי שורות אלו.
זוכר ולא מתגעגע, מתגעגע
ולא זוכר.
השומעת את פרכוסי לבי
כמטוטלת עבה, נעה בין
עבר לעתיד?
אני מתנודד, ואוחז
לפרקים בהווה, עוצם את עיני
וכמיהה מתוקה לעבר אפשרי
עולה ומציפה
כאותו חוף ספרדי
הממלא ופורץ אל
האוהבים בנפשם, משקה
את חול יסוריהם ומותירו זך, ללא
עקבות, ללא טינה
וניחוח ערביים ממלא את נחיריהם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|