איתי חירון / שבוי |
תמהני אם אור עוד מאיר את שמייך,
אם בין חמוקייך צפריר מלחש.
אצבעי מציירת בלאט לעינייך
את דמות אוהבך - עבדך - רחוקך.
השבוי.
השבוי מסוגר בין דלתות רצונו,
ומבקש רק לשמך את כאב החרות,
ומלחש את יפייך מעמקי ישותו,
וחי בשבילך - ובגפו הוא ימות.
ימות.
בלא עד, אין ידיד, אין שומע,
ורוחו נקייה, ומצפון לו שקט.
רק ליבו המפרפר, וכהרף גווע
לעד את כאב המרחק ירטט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|