יושב אני וחושב,
כל הלילה, בלי שינה,
מה אומר לך כשנפגש לראשונה.

האם אפתח ב"שלום" בנאלי ואדיש,
כך אומר, ואת צעדיי אחיש?
אז אוסיף ללכת בשלווה,
ויעבור זמן רב עד שאקלוט
את גודל המאורע?

ואולי מיד אדע, ואבין, וארגיש,
אקח את ידך, אנשקה ואחריש,
אביט בעינייך - ואת בעיניי,
כשבמילים אין עוד צורך למשך חיי?

או שמא נפתח בשיחה,
ככה סתם, על הא ועל דא?
נדבר כך שעות, ונצחק בלי סיבה,
ולבסוף כבר אסיק - את האחת, זו אהבה!

ואולי בעצם, אני חושב לעצמי,
יתכן שהכרנו כבר אחת את השני?
הבחורה מהשכונה? מהכיתה? מהצבא?
עשוי לעבור עוד זמן רב עד שאדע...

ועוד יושב אני וחושב,
גם ביום, השמש כבר זרחה,
מה אומר לך כשנפגש לראשונה.