אני שונאת שאני מנסה להבין אנשים שלא רוצים לצאת מהבית שלהם
כשבעצם כל פעם מחדש אני מצטערת שלא נשארתי גם.
אני שונאת שאני מרגישה ממש לא קשורה, ואני שונאת להיות ההפך
המוחלט מזה, טוב לי להיות באמצע, אבל זה לא קורה הרבה.
אני שונאת לרקוד במסיבות כי אני לא יודעת להשתחרר, יותר מזה
אני שונאת את הרגעים של לפני הריקוד שבהם אני מנסה להאמין
שאותו שיחרור יגיע ואז אני יוכל להנות. וזה אף פעם לא קורה, רק
כשאני רוקדת לבד בחדר. אז למה אני צריכה לעשות כל מני שטויות
אם אני לא אוהבת אותן, נכון זה לא מזיק, אבל זה בכלל לא
מועיל.
אין לי כוח, וכבר שתיים בלילה, והמוזיקה מהמועדון מצפצפת לי
בראש, אני רוצה לישון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.