נעלו אותי בחדר
בין ארבעה קירות לבנים -
שקופים מבחוץ, ואטומים מבפנים.
וכולם עמדו בחוץ
והסתכלו לבפנים,
לחששו, וצחקו והצביעו...
פעם הם היו חברים.
נעלו אותי בחדר
וטרקו אחרי דלת פלדה -
חסמו את האוויר, ואת האור.
חיכו שאשתגע
שאתנהג כשיכור,
שאדפוק, שאצרח, שאבכה...
טמנו לי בור.
נעלו אותי בחדר
כדי שלא אוכל לצאת לעולם -
כדי שאגסוס ואמות לבדי.
ואני נופלת
פורצת בבכי,
עוצרת, מתאפקת, חונקת...
הורגת את עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.