ענבל סניר / נקמה עתידית |
ולפחד...
זה כמעט אותו הדבר שמדובר בי.
אותו פחד, אותה אהבה, לקחה אותך.
השאירה אותי זכרון רחוק,
בלי קיום ממשי,
בלי מציאות וקרקע.
זכרון רחוק של אהבה ישנה
של כאב ואושר
של פחד עמוק וחודר.
יום יבוא ותעמוד מולי
רועד כעלה נידף, תודה באהבתך
ובפחדך.
ואני
אני אשפיל מבט
ואפקוד על רגליי להמשיך לצעוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|