סיפור עצוב על מהות יום-יומית.

ברגעים שטוב לי.
אני לא בשדה דוב.
אני מוקף אנשים שגדלו ברחוב.
יש גשם אין גשם. תשים גלגלים!
הנגד קטן, התסביכים גדולים.
תנקה ת'סייפן יא עשירון עליון.
לדפוק עבודה, ממסרים מסביב לשעון!
הסייפנית במוסך שלך.
לא אמרת מילה והיא כבר, בלי חלק עליון!

וזה תמיד אוברטיים.
זה תמיד במוסך, ונמאס.
חזות מזרחית, וסרבל קצת מלוכלך.
וקצינים שהיו נגדים.
ובכלל, אין להם מוח.
איך הגעתי לכאן? למוסך קוקייה...

עכשיו מרוב הגירבוץ אני תמיד יכול לישון.
חיילות מוזרות היום מוצאים בארון.
תסתמי את הפה! תביאי כלים.
היחס מגעיל האנשים אדישים.

התור לחדר אוכל, הם כולם על כולם.
הם בטח חשבו.
שאכלנו ביחד.
זה מכאיב, כשאני מעכל.
לא סובל ת'בסיס, שיבוא מחבל!

וזה תמיד אוברטיים.
זה תמיד במוסך, ונמאס.
חזות מזרחית, וסרבל קצת מלוכלך.
וקצינים שהיו נגדים.
ובכלל, אין להם מוח.
איך הגעתי לכאן? למוסך קוקייה...

זה תימני? מרוקאי?
אני תמיד מתבלבל.
במוסך הזה, אשכנזי רק סובל!
זה פשוט כל כך מטומטם בעייני.
שרציתי לדעת, אם כדאי להתחיל לסלסל?
את סוגרת בטורק?! תסגרי!
המוסך הזה מנסה לשגע אותי!
תפסיק לעבוד, ותחזיר ת'כלים.
בשעה 5 הנגדים לחוצים! בורחים!

וזה תמיד אוברטיים.
זה תמיד במוסך, ונמאס.
חזות מזרחית, וסרבל קצת מלוכלך.
וקצינים שהיו נגדים.
ובכלל, אין להם מוח.
איך הגעתי לכאן? למוסך קוקייה...

למוסך קוקייה...


-------------------------------------------------------------------------------------

השיר נכתב (ולא נגנב!) בהשראה של עברי לידר (האלוהים) והשיר
שלו תמיד אהבה.
:)