מעין תגובה:
פעם יכולתי לשמוע את הסחף ולקבוע גם בתריס מוגף ללא אור בוקר
או אפלת ליל
אם מדובר בגאות או בשפל
הייתי יכול לשמוע את עצמי נושם או את תסיסת הסם
בכפית הכסף.
הפכתי שקוע כמו בקבוק-מכתב בחול על אי בודד
ואת כמו רעש סטטי, כמו עיר, כמו
ניתוח-לייזר-למתיחת-עפעפיים-להדמעה-אין-סופית!
מתי הפכה האילמת הרכה שיופיה היה רק כגוף משלים
כמו פאזל לגופי-
לדמות הפרודית-סופרן לא מוצלחת הזאת ששטה ברחבי ביתי?
ואולי בכלל נפל הבית מעמודיו והתרסק לים?
ומתוך המצולות
אדבר בשבחיי הדגים
על שתיקתם
על שלא פצחו פיהם
אלא בכדי לנשום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.