כשמיקי הרים את הראש מעבר לשקי החול כדי לירות במחבלים, פגע בו
כדור ישר בלסת, והוא נפל אחורה. דונלד האמריקאי אמר שיש לו מזל
שהוא חי, כי פגיעה כזו יכולה לרסק את הגולגולת. מיקי נעמד על
הידיים והברכיים, הביט על הרצפה וניסה לומר "ערבים מזדיינים",
אבל כל מה שיצא היה שלולית של דם.
רני הרים רימון ושיחרר את הנצרה. הוא זרק אותו, וראה את
המחבלים עפים אחורה מעוצמת ההדף.
"בוא דונלד", הוא אמר, והסתכל על מיקי. "קח רובה, הולכים".
"לאיפה?"
"לשם".
"אבל הערבים וויל קיל אס".
"לא,"
"אתה בטוח?"
"כן".
הם הלכו קצת עד שנתקלו בגופה הראשונה. ידו של הערבי נקטעה,
ופניו הפכו לעיסה של דם. פלג גופו התחתון היה שרוף לגמרי,
והרובה שלו היה שוכב לצידו. דונלד נרתע. רני חייך.
שאר הגופות שכבו זו על זו, דבוקות זו לזו, כמו ערימת חציר.
מתוך הערימה יצא ערבי אחד, שהיה עוד חי. חי, אבל בקושי. הוא
לחש בעברית יפה, מתנגנת, ומשך את סופי המילים. הוא ביקש שירחמו
עליו.
"תראו אותי", הוא אמר, "איך אני יכול להרע לכם? אני בקושי
נושם. תנו לי לחזור לאישה ולילדים, בבקשה".
רני הביט בדונלד, ואז בערבי. הוא הניח את הרובה על הרצפה,
והתקרב אליו.
רני קימץ את ידו לאגרוף, ושבר לערבי את הלסת. דונלד האמריקאי
שתק והסתכל בהם. הערבי נעמד על הידיים והברכיים, הביט על
הרצפה, וניסה לומר "יהודים מזדיינים", אבל כל מה שיצא היה
שלולית של דם.