הקאה הנה התחייבות - נקרא לזה שיעורי בית שאני צריכה להכין
כל פעם אותך אחרת
והיום אני מקיאה אותך - רירית כתומה וצהובה
מוחשית בגועל במגע,
מעורפלת בתחושת הפנמה
את לא נותנת להפנים אותך אז אני מקיאה.

לזו שחלקה עמי מיטתי.
איך זה שכאב אחד קטן מעז?
לעורר בי כזאת בחילה?
את יודעת מה?
אני רוצה להקיא.
בואי
בואי תצפי בי, אני אקיא אותך
את תלתלייך, את שפתייך, שינייך שדייך
את ארומת גופך את רירית מבושייך
את שמך שמתנגן כמו מלודיית פלאים ע"י ליצן בחצר המלך
דוחפת אצבע (היית מתה ...)
איפה אתחיל?
לא יודעת.
ניסיון 1 A - לכי ממני תחושת אשמה על שלא הייתי מספיק טובה
בשבילך
שלא הייתה אותי במערכת שלנו שהייתי כלום משל עצמי
הייתי כלום משלך
אוזן ולא פה
לשון ולא פות
לכי תחושת דיכאון של לבד ועצב שהעזת לסגור חלונותייך (אפילו
אקווריום לא יכולת לשמש לי) כדי שאני ארגיש פחות לבד.
לכי תחושת פספוס שאולי את תהיי האחרונה בנשים שאהיה איתן כי
גרמת לי להתעורר.
שני חוטים נפרמו - חוט הרגש מחוט המין
מעולם כנראה לא היו יחדיו.
לכי תחושת חוסר הביטחון בה אני לא מסוגלת לגהור מעלייך ולגנוח
כמוך בחדווה קולנית מרטיטה
לכי תחושה בה באותה פוזיציה שדיי הרופסים לא עומדים במכון
התקנים שלך.
לכי תחושת חוסר היכולת לסבול ראשך בין רגליי כי אולי את לא
נהנית שם למטה, אולי את סובלת.
לכי שנאה עצמית
לכי חוסר הערכה עצמית
בואי אני
עצמי
אהבתי שלי
אנוכי.