עמית, למרות מה שהיה או יהיה, השפעת עלי הרבה והסיפור הזה גם
הוא מוקדש לך.



hang in there paco.
no more loco.
זה מה שהוא אמר לי.
ככה. הודעה קטנה כזו על מסך המחשב.
עכשיו רק שתבינו, אני הרגע סיימתי לשפוך את עצמי.
את כל החרא ששמרתי בבטן שפכתי על השולחן.
רגשות, מחשבות, כאבים.
הכל פרוש לפניו.
וזאת ההודעה שקיבלתי.
שום "שמע, אני יודע מה אתה עובר..."
בכלל לא קרוב ל-"אל תחשוב ככה, אתה רק הורס את עצמך."
שום הצעה כמו "רוצה לדבר על זה על כוס קפה? אולי תרגיש יותר
טוב."
ומאוד רחוק מ-"אתה אולי חושב ככה, אבל עם הזמן זה יעבור."

ורבאק, ציפיתי לזה.
אחרי שאתה שופך את הלב שלך על השולחן אתה מחכה לסימפטיה.
אתה רעב לזה כמו מסומם שמחכה למנה שלו.
למנת הרחמים. אתה רוצה לקבל את ה-"שופוני, איזה מסכן אני"
שלך.
מחכה לזה בלב שוקק.
ואתה כבר מכיר את זה בעל פה.
אתה יכול לצטט משפטים "מבינים" בעל פה מתוך שינה.
למה גם אתה אמרת אותם.
וגם אתה מכרת סימפטיה בגרוש.
בסופו של דבר זה אותם ניסיונות עידוד שעוברים מאדם לאדם.

אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?
סימפטיה בגרוש ואמפתיה בכמויות.
מעין ניסיונות עידוד של "אנחנו מבינים".
שיחות נפש על כל מה שמציק, על הדברים הרעים בחיים.
טחינת מים שלא מובילה לכלום ובסופו של דבר רק מפנה את הזמן כדי
לעשות מקום לעוד זמן.

שום דבר קרוב לזה.

hang in there paco.
no more loco.
ושום דבר מעבר.

אבל הקטע המצחיק...
הקטע המצחיק הוא שזה גרם לי להרגיש ממש טוב.
לא, לא. אני לא קפצתי מהכיסא בצעקות חדווה ופתאום חשבתי שהעולם
וורוד, שהשמש מחייכת ושיש תקווה לעתיד טוב יותר.
פשוט הרגשתי יותר טוב.
הרבה יותר טוב מאשר הרגשתי אחרי מאה שיחות נפש.
אחרי דיסקוס של כל החרא שיושב אצלי בבטן.
אחרי עשר טון של סימפטיה.
אפילו הרבה יותר טוב מאשר אחרי חיבוק חם ואוהב.

את מה שהזמן לא ריפא, כן הצליחו שני משפטים.
שבע מילים.
קמצוץ סלנג ספרדי.

ומה. אני גם לא יכול להגיד שהייתה בזה כוונה עזה.
סה"כ אני ממש לא בטוח אם באמת היה איכפת לו,
אם הזיז לו את הצ'ופצ'יק של הזין מה שעובר עלי.
אבל זה עשה את זה.
כי בינינו, האדם שאמר שהעיקר הכוונה עבד על עצמו.
הכוונה שווה לתחת.

האם זה משנה האם הבנאדם מנסה לעודד אותך בשיא הכוונה ובמלוא
הכנות? האם ההרגשה הסופית שלך תשתנה בגלל שאכפת לו?
אני חושב שלא, אבל הי... זה רק אני.

נחזור למשפט הזה.
hang in there paco.
no more loco.
זה הכל.

אבל זה יותר מזה.
יש פה החלטיות מסוימת.
זה לא "אל תחשוב על זה, זה יעבור."
זה לא "די לדבר שטויות, עוד יהיה בסדר."
זו קביעה.
זה "אתה הולך להחזיק מעמד כי אתה יכול."
זה "אתה הולך להפסיק להיות מטורף כי יש בך את הכוח."

סה"כ לא יודע מה מצאתי בו באותו רגע.
לא יודע מה אני מוצא בו עד היום.
אבל כל פעם שאני בדאון או בדיכאון, הופ יוצא המשפט הזה.
רק תחזיק מעמד פאקו.
די להיות לוקו.