מעשה בסיפור ישן
על מקובל גדול ולמדן
בערב שבת בין השמשות
באו אליו תלמידיו מכוסים בעקיצות
אמרו לו:
"רבי, איך זה שאנו תלמידי חכמים
שכל היום בזוהר ובגמרא הוגים
נעקצים כל הזמן על ידי יתושים
שאת דמינו הקדוש מוצצים"
וכך בערב שבת בין הנהוגות
בעזרת התפילות, הסודות בזהר והחידות
השתחרר הקדוש מכל הקליפות
והגיע לשמים את פני השכינה לכלות
שם פגש את תיקנאל
המלאך הממונה על כל רמש מעופף או זוחל.
אמר לו תיקנאל:
אכן באה אלי היתושה
ושחה לי על מר גורלה.
"מדוע לכל רמש וג'וק
יש את הזבל שלו, פיסת סחי ומיאוס
עליה הוא חי בכבוד מדור לדור לעולמי עד.
ורק אני, היתושה, נרדפת לעד
בכל ארוחה, מטרה לחיסול ממוקד"
ואכן הלכתי לכסא הכבוד, שח תיקנאל
וכבודו אמר לי: "אל תדאג יקירי שליח האל"
כבר הוגשה תוכנית המתאר
ובה תחת כל גבעה והר
נחל דם משובח יזרום ויגר.
וממנו, לפי התוכנית
יאכלו כל היתושים
והצדיקים ישנו בשלווה שנת ישרים.
הרצנו אפילו פילוט בפסח לפני כמה שנים
הפכנו יאור לדם והרשמנו את כל החרטומים.
אבל... טופס 4 הלך לאיבוד
ולממונה על אכות הסביבה לא ברור היכן יוצב הדוד.
וחוץ מזה, אנחנו כרגע במיתון
ולא ברור מתי יגיע המימון.
ולכן עד שיגמר הפרויקט
אין ברירה,
היתושה תתפרנס על מה שתוכל ללקט.
וכך מאז, למשך עוד כמה אלפי שנים
יסבלו כל לילה צדיקים גמורים יחד עם הרשעים |