לקפוץ אל המים? לא פשוט, לא פשוט כלל.
חמים ונעים כאן על היבשה. למה לי לקפוץ למים?!
למרות שהגוף מכיל ברובו מים, עדיין המחשבה על טבילתו מעוררת
התנגדות.
מהיכן הרצון להישאר יבש?
לקפוץ אל המים? לא פשוט.
אנשים קופצים למים מסיבות שונות. הרי אחת מהדרכים המקובלות
להתאבד היא קפיצה מגשר גבוה לנהר. אבל מה, ישנם סרטי קולנוע
בהם הגיבור בורח מרודפיו בקפיצה מגובה רב לנהר, ונשאר בחיים.
כיצד מצפים שאדם יתאבד בקפיצה מגשר?! סרטים כאלה מערערים את
הביטחון העצמי של הבן אדם.
גירדתי את ראשי. ניסיתי לגרש את המחשבות הטורדניות והסתומות
שמוחי החל להעלות.
נזכרתי בסרטים מתקופת ילדותי, ליתר דיוק בסרטי פיראטים תוצרת
הערוץ היחידי בטלוויזיה בתקופה זו. בסרטים אלה היו שני סוגים
של אנשים שעמדו בקצה התורן הגדול באוניה: סוג אחד, היה התצפיתן
שקרא "יבשה, יבשה". סוג שני היה מי שהקפטן חס על חייו, ובמקום
להשליך אותו לים השאיר אותו על התורן לימים שלמים, שיירטב
ויתייבש לסירוגין.
איזה תפקיד אני מגלם? האם אני מגלה יבשת חדשה, או מועד
לעינויים?
המים שלפני רחשו להם בגלים קטנטנים ואחידים בגודלם. למה אני לא
יכול לחשוב כמו הגלים האלה? בראשי מתרוצצות מחשבות גדולות
המתנפצות זו אחר זו על סלע התודעה. עדיף היה לו מחשבותיי היו
קטנות, אחידות וחסרות תהודה.
לקפוץ אל המים?
יאללה! נשחה עשרים בריכות ונלך הביתה.