היה קשה לראות, מבעד לענני העשן, מי מת ומי ניצח בקרב האחרון
בין האביר שלי לבין מפלצת החושך האיומה שהגיחה פתאום מתהומות
הנשיה. עמדתי שם לחוצה, וניסיתי למתוח את הצוואר עד כמה שאפשר
כדי לראות מה קורה שם, לעזאזל. מהצעקות, הייתה לי הרגשה נוראה
שהאביר שלי הפסיד בקרב, והוא שוכב שם שותת דם... והנה תכף תבוא
המפלצת הנוראה ותיקח אותי בזרועותיה הדוחות, ותקרב את פיה
המסריח אל פי, והבל פיה יגרום לי להקיא, והיא תנשק אותי במעין
תרועת נצחון אינפנטילית.
טוב, אז הוא לא בדיוק מפלצת חושך איומה. הוא איתי, והוא החבר
שלי לשעבר. אבל אביר הוא באמת האביר שלי. יש לו שם כל-כך
מדויק, שאפשר לחשוב שאמא שלו הי נביאה. הוא ג'נטלמן מושלם, הוא
רומנטי, הוא שרמנטי, ועוד כמה מנטים כאלה. הוא חכם ויפה, ויש
לו ריח מהמם ומגע שגורם לי לבכות כל פעם שהוא מתהפך בשנתו
ומתרחק ממני. ועכשיו הם רבים ביניהם שם, כמה מטרים ממני.
לאביר לא הייתה ברירה. אנחנו ישבנו לנו לתומנו במועדון, חיכינו
להופעה של להקה חדשה, שהקלידן שלה הוא חבר שלו. דיברנו סתם,
צחקנו, הוא ליטף לי את היד ונעץ בי מבטים כמו חצים קטנים של
קופידון - מכוונים לעיניים, אבל פוגעים ישר בלב. ופתאום, משום
מקום, מגיע האדיוט הזה, חצי שיכור כבר בעשר וחצי בלילה, נעמד
ליד השולחן וזוקר מול הפרצוף שלי את האצבע המטונפת שלו.
"את זונה. זה מה שאת - זונה אחת גדולה ומזויינת. צריך לזיין
אותך חזק חזק כל יום, את שתקלטי שזה כל מה שאת - זונה מזדיינת
בתחת." הוא התנדנד במקום, וניסה למקד את המבט שלו בי. בסוף הוא
הצליח להישיר מבט אל המחשוף שלי, חייך לשניה, ואז החזיר את
הפרצוף הזועם המגוחך שלו.
אביר ישב מולי, נדהם לגמרי. הוא הכיר את איתי, סיפרתי לו עליו
ועל הבלאגן שבו נגמר הקשר בינינו. חודשיים כבר הייתי עם אביר
כשכל זה קרה, וזו הייתה הפעם הראשונה שבו איתי התקרב אלינו
כשהיינו ביחד. הוא היה מטריד אותי בטלפון לפעמים כשהייתי לבד,
אבל אף פעם לא כשהייתי עם אביר. לקח לו כמה שניות להתעורר, אבל
לבסוף הוא התרומם מכסאו, עיניים זעופות, גבות מכווצות - כשהוא
היה עושה לי את הפרצוף הזה בצחוק, הוא היה כל-כך חמוד. אבל מול
איתי הוא היה ממש מפחיד. שמחתי שיש לי חבר כזה מדהים. הוא לא
נגע באיתי. הוא לא טיפוס אלים, והוא אף-פעם לא מתחיל קטטות.
"קח את התחת שיכור שלך, ותעוף מכאן, דפוק!" הוא צעק על איתי.
איתי הופתע קצת מעוצמת הקול, אבל לא נראה מתרשם מהפקודה.
"אתה מזדיין עם זונה, אתה יודע את זה?" האצבע שלו, שעדיין
נותרה זקורה מול פני, נשרה קצת למטה, והצביעה עכשיו, בכוונה או
שלא, לכיוון החזה שלי. "זונה. אין גבר בחדר הזה שלא זיין אותה.
חלק מהם עדיין מזיינים אותה עכשיו. אל תתפלא אם מתחת לשולחן
עכשיו יש איזה מישהו שמזיין אותה בלי שתדע. מה חשבת? שהחיוך
הזה הוא בגללך?"
הפרצוף שלי האדים מעצבים, אבל סימנתי לאביר שלא יעיז להרביץ לו
עכשיו. אביר הנהן אלי, וחיוך מרגיע חלף על פניו לרגע. "עוף
מכאן".
איתי הסתכל עליו עוד שניה אחת, ואז הניף את אגרופו ונתן מכה
מכוונת להפתיע הישר אל מפתח הלב של אביר. אביר נסוג מעט מעוצמת
המכה, ומיד חזר עם אגרוף משלו. משם פחות או יותר איבדתי קשר
עין, מכיוון שהם החלו מתגלגלים על הרצפה ובאי-המועדון האחרים
התרכזו סביבם ולא נתנו לי לראות. היו שם צעקות. חלק מהן היו
בפירוש של אביר, אבל לא היה שום דבר שיכולתי לעשות. לא שלא
האמנתי באביר שלי, אבל איתי הוא בכל זאת בחור די מסיבי.
לבסוף הקולות דממו. דמות אחת התרוממה מאחורי טבעת האנשים, והם,
כמו בסרטים, נעו הצידה ויצרו מסדרון אנושי למנצח. הוא ניגש
אלי, חפן אותי בזרועותיו, שפתיו נצמדו אל שלי, לשונו חודרת אל
תוך חלל פי בעוצמה ונחישות.
הסתובבתי והקאתי את נשמתי. האוויר המסריח שיצא מפיו של איתי
הישר אל פי שלי היה פשוט יותר מידי בשבילי. לרגע הידיים שלו
עוד נחו על מותני, ואז נשרו אל צידי גופו. הוא הסתכל סביבו
וצעד שני צעדים מבולבלים אחורה. חלק מהאנשים היו מבוהלים, חלק
צחקו. כשסיימתי להקיא הסתובבתי חזרה אל האנשים. איתי עמד שם,
עיניו נעות בין פחד לזעם. המסדרון האנושי עוד היה שם, מוביל
הישר אל גופתו המתגוללת של אביר. ניגשתי אליו לאט, והרגשתי את
עיני הקהל כולו נעוצות בי. הוא היה שרוע אומלל על הרצפה, דם
ניגר מפיו, מאפו ומהעור שסביב עיניו. הוא בכה. בחיים שלי לא
ראיתי אותו במצב הזה. ריחמתי עליו. שנאתי אות בגלל שהוא הכריח
אותי לרחם עליו. האיש שהערצתי יותר מכל, האיש שראיתי בו שלמות
בגוף ובנפש - נתגלה לעיני פתאטי ועלוב. אנושי. לא אביר ולא
סוס. איש פשוט.
איתי עמד מאחרי.
"עכשיו את רואה איזה זבל את מוצאת לעצמך? סתם הומו דפוק שמרביץ
כמו בחורה. אתם תסתדרו מצויין. מתאים לך להסתובב עם בחורה. רק
הומואית הייתה זורקת אותי ככה." הוא עצר. הבטתי בו. היה בפנים
שלו משהו מוזר, מדאיג, כאילו הוא הולך להתפרק עוד מעט. "אבל
עכשיו, אחרי שראית מי פה הגבר ומי הסמרטוט, תדעי לך שאין לך
לאן לחזור. על הברכיים תבואי אלי, ואני אבעט בך מכל המדרגות.
אין לך לאן לחזור, ברור? אני לא צריך זונה מזדיינת כמוך." הוא
הסתובב ויצא מהמועדון.
פניתי חזרה אל אביר. הוא ניסה להחניק את הדמעות. הוא ניסה
להתיישב, אבל לא הצליח. הוא ניסה להגיד לי משהו, אבל הגרון שלו
כאילו נסתם.
"שששש..." אמרתי לו, "אך תדאג, שששש... יהיה בסדר. אל תדאג..."
- ובעת שהחזקתי את האביר העלוב שלי בידיים, נזכרת שוב בנשיקה
הדוחה של איתי, הוספתי לעצמי - בכל מקרה אין לי לאן לחזור. |