העיניים שלו היו מאוד עצובות , חצי נעצמות , חצי רדומות.
חשב על המקום האבוד בליבו , חשב מה יהיה , מה ימלא מקומו.
אבוד , בתוך העולם הגדול , חיפש הוא מסתור ולמצוא לא יכל.
ומועקה חנקה את גרונו וכל החברים דאגו לשלומו.
בודד , מתוסכל הוא בחושך ישב , שזה רק יחמיר בכלל לא חשב.
בדידות נהפכה לחברתו  הנאמנה והוא רק חיפש וקיווה לשלווה.
ולמה , למה היא עזבה? למה בלי תשובות אותו השאירה?
ימים ולילות חיכה שתחזור כי היא הייתה בשבילו כמו מגדלור.
עכשיו מאוחר , הכל כבר אבוד , כולם נבהלו שיעשה איזו שטות.
וככה קרה ביום סגרירי וקר : את דופק חייו הוא הפסיק כי נשבר.
כי כל הלילות חלם על פניה. כי הוא לא יכל לחיות בלעדיה.
כל כך הרבה עצב בעולם וליבו , אז בואו נשתוק דקה לזכרו.




מוקדש בעצב לאריק ג.   ז"ל