|
נכלאתי בבית אבן
נאנסתי להביא לחם למשפחתי
הוכרחתי לאכול במטבח
ולישון במיטת נוצות
ונגערתי על תחושותיי.
בלילה שומע אני שוב
את קול סוסי הצוהל למרחקים
המבקש ממני לחזור
לדרכים, בשיממון.
בצאת הכוכבים יכול
להרגיש אני
את מצע הטחב תחת גבי
את הלבנה
המאירה את נשמתי
במסתרים.
לקראת הבוקר מריח אני
את ריח האוויר הצח
אחרי הטפטוף הקט של טל הלילה
ונזכר אני במנגינה
ששמעתי רק אז,
אז... לפני שנים.
צליל שקט
אהוב
מלא געגועים.
מדרבן להמשיך
רק לסיבוב הבא,
עוד פסגה
עמק.
סורגים מסביבי
שרשראות כובלות.
מחכה לשטיח
המעופף.
למטוס, לאוניה,
למקל ההליכה
שאותי
מכאן ירחיק.
ידיי כבר רכות,
החספוס מרגליי
נעלם.
הלב אינו קופץ
עוד.
האהבה דעכה.
המנגינה נשארה.
רק שהיא
לא תיעלם. |
|
|
אם למשל, את
נכנסת לשירותים,
ואז נכנסת מישהי
אחרייך ומשתינה,
ואז, באופן
היפותטי את
מפליצה, אבל
באופן היפותטי
כן, כי הרי בנות
לא מפליצות, ואז
נגיד היא שומעת
את זה ומפליצה
גם;
האם זה אומר
שחלקנו רגע
אינטימי? האם זה
יהיה במקום
להגיד לה
לבריאות??
ואל תענו לי
אפילו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.