[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רבקה ספירו
/
אחוות ההולכים

נכלאתי בבית אבן
נאנסתי להביא לחם למשפחתי
הוכרחתי לאכול במטבח
ולישון במיטת נוצות
ונגערתי על תחושותיי.

בלילה שומע אני שוב
את קול סוסי הצוהל למרחקים
המבקש ממני לחזור
לדרכים, בשיממון.

בצאת הכוכבים יכול
להרגיש אני
את מצע הטחב תחת גבי
את הלבנה
המאירה את נשמתי
במסתרים.

לקראת הבוקר מריח אני
את ריח האוויר הצח
אחרי הטפטוף הקט של טל הלילה
ונזכר אני במנגינה
ששמעתי רק אז,
אז... לפני שנים.

צליל שקט
אהוב
מלא געגועים.
מדרבן להמשיך
רק לסיבוב הבא,
עוד פסגה
עמק.

סורגים מסביבי
שרשראות כובלות.
מחכה לשטיח
המעופף.
למטוס, לאוניה,
למקל ההליכה
שאותי
מכאן ירחיק.

ידיי כבר רכות,
החספוס מרגליי
נעלם.
הלב אינו קופץ
עוד.
האהבה דעכה.

המנגינה נשארה.
רק שהיא
לא תיעלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חשבתי בהתחלה על
רווח של שורה
אחת

אולי שתיים





מה לגבי חמש










עשר זה מוגזם,
לא?










כן, בהחלט


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/04 23:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רבקה ספירו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה