[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שוכבת על מיטתי
קוראת ספר
שלווה, לא מודעת.

אמא פותחת דלת
בחשש,
בפחד, פותחת את פיה
ושוב סוגרת.
חשש בעיניה.

אומרת, "יכול להיות
כי מכירה את
את הנרצחת".
"היא מורה".

כמו ברק זה פוגע,
כמו חץ חשמל.
"לא יכול להיות",
אני אומרת.
לא.

ראיתיה אך לפני
שעות מספר.
היא חייכה.
היא אמרה "שלום".

בבוקר אני קמה.
לאחר לילה עקר.
"היכרת אותה?"
שואלים.
"איך את מרגישה?"
מבררים.

הדמעות יורדות,
מרטיבות את לחיי,
יורדות וכותבות סיפורים
וזכרונות על ליבי.

הכר כבר ספוג
הלב עוד גדוש
הראש ריקני
ורק האצבעות עוד ממשיכות
לנוע.

לכתוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בהתחלה היה רק
שלום, חבר.

אחר כך היה
חבר, אתה חסר.

ואז היה
הזמן עובר, ואתה
חסר, חבר.

בסוף יוציאו
גלילי סרט הדבקה
שלמים עם משפטים
ארוכים שעוטפים
בהם את כל
האוטו.


ימני קטנוני.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/04 21:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רבקה ספירו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה