כשהירח יוצא
אתה חושב על מה לחשוב
אתה שומע את הדפיקות
שבתוך הלב יושבות
מתרחקות ומתקרבות
צעדייך לא משאירים שום עקבות
הנשמה כולה צמאה
לטיפה של אהבה
השקיעה לא רחוקה
ואתה רק רוצה לצלול לתוכה
אתה שומע בעולם
מי פה ומי שם
לא מבין בויכוחים
כי כבר אין לך טעם לחיים

זה מה שקורה לי...
זה מה שקורה לי כשאתה לא איתי
זה מה שקורה לנו...
והשירים לא נכתבים
והדמעות שוב זולגות
ואין שוב טעם למחר לחכות...

כשהירח יוצא
אני חושבת על מי לחשוב זה מה שקורה לנו כשאנחנו רחוקים
הסיוטים שוב מתגלים

אני שומעת את הרעשים
שבתוך הלב צונחים
מתקרבים ולא מרפים
אני לא הולכת אבל אתה משאיר לי עקבות בלב
הנשמה צריכה אותך
היא צמאה לנשיקה
הזריחה כל כך רחוקה
ואני צריכה אותך
שנצלול לים של תקווה
אני שומעת על העולם
מי מתרוצץ מפה לשם
לא רוצה להתווכח
כשיוצא הירח...

זה מה שקורה לנו כשאני קצת לבד
זה מה שקורה לנו כשאין לי מבט, חיוך, תקווה
זה מה שקורה לנו כשאנחנו לא אומרים
מילים מאוד פשוטות שאומרות
הרבה מאוד...

כשעוברים לי הימים
לך הם ממשיכים
בקצב מטורף
שמזכיר שזה נמשך
אני יושבת מתחת לירח
כי אין היכן לשקוע
רק בעצב
הדמיון לא משאיר רחמים
אנחנו זה לזה צמאים...
וכשסוף סוף העיניים נפגשות...

הן אחת לשנייה, אך רק בלב, נושקות.