קופידון,
מלאך האהבה
ניגש לאלוהים,
חץ וקשת בידיו
ושאלה בפיו,

אלוהים יקר,
אלוהים כל יכול,
יצרת אינסוף אנשים,
מכל מיני סוגים

ולמרות היותי זורק חצים
מקצועי של ממש,
שכל פגיעה יכולה
לסחרר ראשים
לבלבל אנשים,

תמיד ישנם
שתי נשמות בעולם
מאוחדות

ואף חץ שלי
משוכלל ככל שיהיה
לא משתווה
לרגש הזה.

אלוהים,
ממרומי מושבו
הקשיב לשאלתו של הקופדון,
ופתח בדבריו:

רואה אתה את העננים,
שם בפינה השמאלית,
מיצרים מכונות אנושית
אמיתית.

מתקינים,
גפים,
זוג עינים
אף, פה
ושאר איברים.

ובסיומה,
שניה לפני שהנשמה נכנסת לגוף
לכל אחד ואחד
נותן אני זיק קטן
שמוסיף דבר מיוחד
מדהים ביופיו
ולעולם לא דומה למשנהו.

כדי שבזמן
שהנפש התאומה,
מחפשת את זוגתה
בהמוני המכונות,
מוקפת בחצים ועוד תחבולות
תוכל להימשך
לאותו זיק מיוחד.

ותדע בליבה,
שרק כאן הוא נמצא,
ולא בשום מקום אחר בעולם.