יש איזו מין הקלה מזוכיסטית בידיעה שהיא לא רוצה אותי, שהיא לא
חושבת עליי כמו שאני חושב עליה, שהיא לא בילתה את היומיים
שלושה האחרונים במחשבות עליי, בהתחרפנות טוטלית בגללי, במחשבות
האלה של איך זה קרה לי, לי, שאני משתגע בגלל המין השני, לעולם
לא חשבתי שזה יקרה, אני רוצה לבכות אבל לא יכול, אירוני, כי גם
אותה אני רוצה ואני לא יכול....
ועכשיו היא התבדחה על חשבון איך שאני מרגיש, או שאולי היא
חיפשה פתרון קל לא להרגיש רע בגללי, עכשיו אני מרגיש רע, אני
בטח גורם לה להרגיש ממש מזופתת, וגם זה כואב לי, הבחורה
הראשונה ששברה את לבי, הלב שלי שתמיד האמנתי שעשוי קרח ושהוא
שחור וקשה נתגלה כורוד וחלוש, בגלל איזו ילדה חמודה עם עיניים
יפות, נשים הן הרעל המתוק ביותר....
זהו, נסתיימה השיחה, אני לא יודע מה לעשות עכשיו, דמיינתי את
הרגע הזה עשרות פעמים, זה אף פעם לא באמת עובד כמו שמקווים, מה
אני אמור לעשות?
מה אני אמור להרגיש?
כל הקטע הזה מאוד חדש לי, הלב שלי דופק כמו מטורף, כל השיחה
הזאת הייתה לנו, לי ולו, מאד קשה, ועכשיו אנחנו לא יודעים מה
לעשות עם עצמנו, אז באמת נשארתי לבד בסוף, אבל המחשבה על אותם
רגעים גנוזים שהיו ביני לבינה מחממת לי את הלב.
ואז זה רק כואב יותר, כי אני יודע שלא הייתי חשוב לה כמו שהיא
הייתה לי, כי אני מבין שמבחינתה הייתי סתם, אולי היא ניצלה
אותי כדי להשתחרר מאיזה צורך בגבר, אני מתאר לעצמי שהסיבה
שמורה עמה, שהיא עשתה מה שהיא ראתה לנכון.
אז איבדתי את כולם, אותה ואותו, את חברי הטוב ביותר, אני מתאר
לעצמי שזה לטובה, אני לא יכול להתמודד איתו, לא אחרי מה
שעשיתי, אני באמת מקווה שהוא לעולם לא יראה את המילים האלו, כי
אני באמת לא רוצה לעשות לא לו, ולא לה את זה...
זה יהיה לא נעים בכלל, אבל אני חייב לחלוק עם מישהו, אני צריך
לדבר עם מישהו, אני מקווה שמחר מישהו יסכים לבוא איתי לאנשהוא,
לשתות ולקטר, אולי לבכות, אולי אז אצליח, ואולי לא, אני חייב
לעשות משהו...
|
