ופעם יכולנו לשבת באותו הקפה
על שולחן פורמייקה עגול
היית מניח כוס חצי לגומה
מזעיף פנים או מחייך רחב
פעמיים ביום באים
לחוד ועוזבים בנפרד
יכולנו להיות הם כמעט
כי גם אני בצל צלך
וצילה בינדר משתקפת בעיניי
שמלת כותנה מכפתרת את שדיה ושדיי
ובטני כבטנה לכבודו כל צחוק ומחווה
בקפה בעת בינערביים
לפעמים היתה לה אז עדנה
הכתיבה זוממת בנו ובם
שלל צבעיה כנהר אפל ונוגח
ומילותיו ביופיין מרהיבות
מדודות לשנות סדרי
עולם שלם לרגליו
עקודה דמותה
והיא עד יום מותה
עבורו אחת ויחידה
צילה על כתפה פרוות חורפן
העט שלה ממולל חרש בכיסה
את דפנות השיר הבא
תשורר ותצייר
לו אהבה כשילך
או כשיטבע בקוניאק שוב
ושוב אולי אף מצילי כצילה
לא יוותר דבר
מלבד תואר פראי וזר - אהובתו
בשנתי נאנחתי עד בא הייאוש ותפס גם אותך והכניע
עם בוקר קמטי הסדינים השאירו בעורנו אותם סימנים
קמנו וידענו נסים יקרו לנו השניים בעתיד לבוא.
"הן את פה כעת ולנו טוב ביחד
אם לא תאמיני בואי וראית
אין שנייה עמי
רק את רק את ואך את
השעון מורה אחת ואין שנית"
איתך ובלעדייך / אלתרמן
