מה שמגיע מוקדם מידיי, בדרך כלל הולך מוקדם מידיי,
ככה גם אני, לפחות עכשיו.
איש חכם אחד אמר לי פעם -
"אתה עוד תצטער על זה", וכל כך צדק,
הוא יכל להגיד לי את אותו המשפט כמעט בכל שלב בחיי, ועדיין
להישאר צודק.
מה שאני צריך זו סיבה אחת,
סיבה אחת, ואני בדרך החוצה.
קולט פתאום שכל יום שעובר נמחק או נחקק (או בעצם שניהם),
אבל לא משנה דבר.
אולי משום שנוח לי כאן -
בשקט שלי, בחדר שלי, בצפון
כשאני יודע שבכל רגע אני יכול לפתוח את החלון
ולשמוע בחוץ את העולם (וגם לסגור אותו מתי שמתחשק לי).
אני חושב שהגיע הזמן שאפסיק לחיות שירים
ואתחיל לכתוב חיים. זה עלול להיות הרבה יותר קשה, אבל מי אני
שאתווכח עם השעון (במיוחד אם השעון פנימי).
נמאס לי להשלים עם עצמי,
אני יוצא עכשיו לחפש





משהו.