אולי קטסטרופה / חטאתי. אז מה? |
אינם אלה צללים חשוכים.
למה לא נתתם לי לשכוח, לברוח?
למה לא נתתם לפרחים שלי לפרוח?
אם תחשיכו את עיני
לא אצעק לא אזעק
לא אלחם עד זוב דם,
אקבל את הקללה כברכה
כגאולה מאי שם.
עם מחט גאולה בדם
תפרתי את פצעי.
למה לפרום את התפרים?
האם לשם ראווה,
לשם דין שחלף זמנו?
למה?
אז הייתי.
עכשיו אני חיה.
תנו להניח את הראש על הכר
לשאוף את צינת הלילה,
ופשוט לעצום עיניים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|