הגריפון האחרון / ורד מהמאה העשרים |
גורמים לי לחוש שוב את אותם הכאבים.
הופלתי בפח המלוכלך של עצמי,
ואמא אומרת שזהו עונשי.
כי מי יכולה לאהוב כך מפלצת?
בלילה כשקר מוצאת עצמי מחבקת.
ואותו אהוב שמסר את ליבו,
קבר אותי ביחד איתו.
מעבירה ידי על מסיכה ריקנית,
עוטפת אותה הילה לבקנית.
בביתנו לנצח נגור כך ביחד,
פוסעים יד ביד לאופק, ליעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|