בהתחלה הם היו נפגשים בברים ובבתי קפה כאילו במקרה.
הוא היה מחפש קצת את העיניים שלה והיא את שלו ואז הם היו
הולכים לרקוד, כל אחד בנפרד.
פעם אחת הוא הזמין אותה למשקה ומאז הם יוצאים קבוע.
בדרך כלל הם העדיפו סרט או הצגה ולפעמים מועדוני ריקודים,
מקומות כאלה שלא דורשים שיחות מאולצות וניסיונות להראות חכם
ומבריק.
הם בעיקר נהנו להראות ביחד וגם להגיד שהם ביחד כי אחרי הכל הם
היו ביחד ואפילו היה להם די טוב בניהם, כי הרי הם דומים וכולם
אמרו שהם מתאימים והם מתאימים, אי אפשר להגיד שלא.
אחרי חודש וקצת הוא עבר לגור אצלה, זה היה קצת מהיר, אבל אז
הוא עדיין היה גר עם ההורים והיא הייתה צריכה שותף וזה היה
סידור שעבד טוב לכולם.
אז הוא עבר לגור איתה בדירה שלה, סתם דירה קטנה בת"א, רגילה
כזאת.
היא שאלה אם הוא רוצה שיעצבו ביחד את הבית אבל שניהם ידעו שהיא
שואלת סתם מנימוס ושהוא לא באמת רוצה וגם היא לא אז הם ויתרו.
הם גם לא דיברו בניהם יותר מידי, כל אחד היה בשלו וזה דווקא
היה טוב לשניהם, הם הסתדרו טוב רק עם זיונים והקפה המשותף
בבוקר, למרות שלפעמים הם החליפו כמה מילים, לא משהו מחייב, לא
שיחות ארוכות ועמוקות, סתם משהו קליל כזה, קצת כמו שיחות עם
נהגי מונית מזדמנים או מישהו שנוסע לידך באוטובוס, שיחות כאלה
של להעביר את הזמן ולהראות ולהרגיש נורמאלים.
היא עבדה אז בגן אחד, קטן כזה ודי מלוכלך, רדפה אחרי הילדים
בזמן שהגננת השמנה ישבה על כסא קטן והקריאה סיפור שאף אחד לא
הקשיב לו, העבודה לא הייתה משהו וגם לא המשכורת אבל זה מה שיש
ובמצב היום צריך להגיד תודה גם על זה.
הוא עבד בחברה של אבא שלו, איזה מפעל, אולי אפילו די מצליח,
היא אפילו לא ידעה מה הוא עושה שם, היא אף פעם לא שאלה והוא אף
פעם לא סיפר, זה באמת לא כזה חשוב וגם לא כל כך מעניין.
אבל היה להם טוב ביחד, אולי לא טוב, אבל לפחות לא היה להם רע.
היא הייתה מנקה והוא היה מבשל ומוריד את הזבל את הקניות הם עשו
פעם היא פעם הוא, זה היה די נוח ככה שכל אחד ידע מה הוא עושה,
זה מנע ויכוחים מיותרים ולויכוחים לאף אחד מהם לא היה יותר
מידי כוח והם גם לא היו טובים בזה ממש, אז הם לא רבו ולא צעקו,
אולי בעצם זה היה רק כי לא היה להם מתי כי כשהם היו ביחד בבית
הם היו או מזדיינים או ישנים ואולי כי פשוט לא היה על מה.
בכל מקרה שניהם הסכימו שזה מצב מעולה שהם לא רבים, כי למי יש
זמן לזה.
ביום ההולדת שלה הוא לא ידע מה להביא לה אז הוא קנה בושם עם שם
שנשמע צרפתי כמו שכולם עושים כשהם לא יודעים מה לקנות אבל בדרך
הביתה הוא מצא כלב אז הוא הביא לה את הכלב ואת הבושם החזיר
לחנות, זה היה גור חמוד כזה עם מבט קצת עצוב בעיניים, היא לא
אהבה כלבים במיוחד אבל מצד שני גם אותו היא לא אהבה במיוחד
והיא עדיין איתו אז היא לקחה את הכלב ואמרה תודה.
היא לא הצליחה למצוא לו שם אז בסוף היא קראה לו כלב, כי זה מה
שהוא היה וזה היה נוח לכולם והיו אנשים שאפילו חשבו שזה
מצחיק.
אז עכשיו היא גם מנקה וגם עושה קניות פעם כן פעם לא וגם מאכילה
את כלב, זה לא שהיא אהבה אותו עכשיו, אבל לפחות היא לא שנאה
אותו שזה גם בסדר, היו אפילו רגעים שהוא נראה לה ממש חמוד,
בעיקר כשהוא היה שם את הראש שלו על הרגל שלה ומביט בה במבט
העצוב שלו, אז היא הייתה מעבירה לו יד על הראש והוא היה מלקק
את השפתיים, כן הוא היה די חמוד בזה היא הייתה חייבת להודות.
לילה אחד שהחבר שלה עבד עד מאוחר, והיא לא הצליחה להירדם, לא
שהיא התגעגעה אליו או חשדה שהוא בוגד בה, היא סתם לא הצליחה
להירדם, כנראה כי לא הייתה עייפה, היא שמעה פתאום רעשים
מהמטבח, היא קצת פחדה אבל החליטה שעדיף לבדוק מה קורה קמה
והלכה למטבח אפילו שהיא קצת רעדה, במטבח, ליד המקרר, על הקיר,
נשען גבר צעיר שהביט בה במבט שהיה מוכר לה נורא רק שהיא לא ממש
זכרה מאיפה.
הם הביטו אחד בשני כמה שניות, כמעט בחיוך אבל לא.
אחרי כמה זמן הוא ליקק את שפתיו וזה הזכיר לה, זה המבט של
כלב.
היא שאלה אותו ישר, כמעט בלי להתכוון, זה פשוט ברח לה החוצה,
אולי בגלל ההפתעה והוא ענה שכן.
היא חייכה, גברים היא אהבה יותר מכלבים, והוא נראה אפילו נחמד,
חמוד כזה, אז היא התקרבה אליו והתיישבה לידו, הוא ביקש שהיא
תגרד לו מאחורי האוזן והיא גירדה ואז גם בבטן והוא צחק, היה לו
צחוק מקסים.
בהפתעה הוא ליקק אותה על האף והיא ניסתה לנשוך אותו כאילו
בצחוק אבל הוא התחמק והוציא לה לשון והיא לא ידעה להחליט אם זה
בגלל שהוא גם קצת כלב או כי הוא קצת מתגרה בה, בצחוק.
אחרי זה נהיה לה קר והם עברו לספה והוא סיפר לה שהוא התאהב בה
מהרגע הראשון שראה אותה והיא הודתה שהיא לא ממש אוהבת כלבים,
והוא הוסיף שגם את החבר שלה היא לא ממש אוהבת ובכל מקרה הוא
הפך לגבר רק בשבילה כי ידע שהיא לא אוהבת כלבים, כשהיא שאלה
איך אז הוא רק אמר שכלבים יודעים דברים כאלה והיא עשתה כאילו
היא מבינה למרות שהיא לא הבינה ממש.
היה לה טוב לידו והיא גילתה פתאום שטוב לה, אבל באמת טוב לא
סתם בסדר של כלום.
הם דיברו די הרבה, היה לה נעים ככה לדבר עם מישהו כאילו כלום,
אבל לדבר לדבר, באמת כזה לא סתם כי צריך, היא לא הייתה כל כך
רגילה לזה, וזה נראה לה כאילו הוא רגיל לזה נורא אבל אז היא
הזכירה לעצמה שעד היום הוא היה כלב אז זה כנראה לא נכון וזה
סתם נדמה לה.
אחרי שהם דיברו הם שתקו קצת והיא גילתה שגם לשתוק איתו זה כיף,
נעים כזה והוא חיבק אותה וזה עשה לה חום כזה בכל הגוף.
הם ישבו עוד קצת על הספה ואז עברו למיטה והיא שכחה שיש לה חבר
ובעצם טוב להם ביחד והוא שכח שהוא בכלל כלב.
אחרי שגמרו הם שכבו במיטה מחובקים והעור שלו ליטף את העור שלה
והיא חייכה ואמרה שהוא ממש חיה במיטה ושניהם צחקו, היא לא צחקה
הרבה זמן.
כשהחבר חזר הביתה וראה את שניהם מתלבשים הוא לא אמר כלום, הם
אף פעם לא הזדקקו ליותר מידי מילים, הוא גם לא הצטער כל כך,
בעצם רק קצת, כי אחרי הכל היה להם טוב, או לפחות לא רע.
אחרי שהם קצת שתקו הוא לקח את המזוודה הכניס כמה בגדים והלך,
כנראה חזר לדירה של ההורים וכלב חזר להיות כלב כי זה מה שהוא
וזה לא משנה כמה הוא אוהב אותה וגם לא כמה שהיא אוהבת אותו, רק
שהיא כבר לא קוראת לו כלב, עכשיו היא קוראת לו אהובי, כי זה מה
שהוא.