יום אחד טיילה טלי ברחוב בו היא גרה, היה זה אמצעו של יום אביב
חמים בלב תל אביב.
היא חצתה את הפארק השכונתי ונהנתה להתבונן בזוגות המאוהבים,
היא נהנתה לבהות בהם ולעיתים יכלה אף לראות את ההילה המקיפה
אותם, מרוב אהבה.
היא עצמה היתה מאוהבת, בגל. לפני יומיים באמצע מרתון סרטים
בביתה, הציע לה גל נישואים. ובכל פעם שנזכרה בחיוך מלא הבטחון
שלו כשאמר את המילים המתוקות "התנשאי לי", חיוך בלתי נשלט הציף
את פניה והיא היתה חייבת לעצום את העינים, כדי ממש להזכר ברגע
הנהדר הזה.
היא הפשילה את חולצת הטריקו הדקיקה שלה כדי לראות את השעה, הוא
עכשיו בדרך הביתה, רק שלא יהיו לו פקקים באיילון... חשבה.
  לאחר שחלפה על פני חנותו של מרדכי- בה נהגה להסתובב בילדותה
רק כדי לקבל תשומת לב, החלה לשים לב שהסביבה סביבה משתנה.
הרחוב היה סגרירי שלא כהרגלו באמצע האביב, הכל מסביב נצבע
בגווני שחור לבן ואפור, וכשטלי הסתובבה לכיוון שממנו באה ראתה
שהסגריריות המשונה מתפשטת אט אט במורד הרחוב כמו סרט ישן הממיס
ממנו את הצבע.  ורק אז שמה לב למבטיהם ההמומים של העוברים
והשבים, גם הם רואים את זה, גם הם שמים לב. טלי הרימה את מבטה
לכיוון השמיים והתבוננה באותם שמיים שלפני כמה רגעים היו
כחולים וחלקים וכעת התפשטו בהם עננים צהובים אשר החלו ממלאים
את השמיים, ואז הרגישה את האוויר הקר מלטף את לחייה וצווארה.
צמרמורת עברה בגופה ועור פניה הפך חיוור, היא הייתה בטוחה
שהרגישה יד מלטפת את לחייה.
טלי נעמדה במקומה קפואה, זה היה ברור לה ולכולם שמתרחש ברחוב
הזה משהו לא טבעי. אנשים החלו שואלים אחד את השני לפשר הדבר,
חלקם הוציאו מטריות וחיכו לגשם, נשים הרחיקו את ילדיהם, נערים
התקשרו לחבריהם בהתלהבות, ותיירים החלו להוציא מצלמות ולצלם את
האטרקציה.
תוך דקות ספורות נותרו ברחוב אנשים סקרנים בלבד, פעורי פה
ונושאים מבטם אל השמיים. הרוח התגברה, והשמיים הפכו לצהובים
לגמרי עד שכל הרחוב היה מואר באור צהבהב כאילו מביטים עליו דרך
משקפי שמש צהובות. השמש נעלמה בסבך העננים. והרחוב הפך כולו
לסרט ישן.
טלי הושיטה את ידה על מנת להרגיש טיפת גשם , שלא הגיעה. מוזר,
חשבה, איזה מין מזג אוויר מוזר. היא העבירה את ידה על לחייה
וצווארה, כאילו לוודא שלא דמיינה את ההרגשה, היא הייתה בטוחה,
פשוט בטוחה שליטפה אותה יד. היא העיפה מבט אחרון אל הרחוב ואל
האנשים והחליטה ללכת. היא הסתכלה סביב, והצבעים נראים שחוזרים
לעצמם, הכל חוזר לקדמותו, מה לעזאזל קרה כאן?
היא החליטה לעצור שוב, והביטה אל השמיים, היא לא יכלה לסגור את
פיה כשראתה את המחזה שנגלה לה בשמיים, כל העננים הצהובים
התאספו מכל קצוות השמיים והתנקזו במהירות לכדור אחד קטן, שעמד
כמטר מעליה, היא יכלה לראות את הסערה הגדולה המתחוללת בפנים,
צורות התהוו והתפרקו תוך מספר שניות. היא לא יכלה להסיט את
מבטה מהכדור הזה. היא ניסתה לגעת בו, ובלב פועם היא הושיטה את
ידה, מתחה אותה, עלתה על קצות אצבעותיה, וככל שהמאמץ גבר, כך
גבר גם רצונה לגעת בו, רק להרגיש אותו. בשלב מסויים היא לא
יכלה להסביר את הרגשתה, אך היא המשיכה לנסות. ובעודה נמתחת אל
הכדור, נדמה היה לה כי הוא משנה צורה, היא הורידה את ידה
ונשענה על כל כף רגלה וניסתה לעקוב אחר השינויים. לפתע הפך
הכדור למשהו שנראה כמו יד ענקית אשר הלכה והתכווצה, ירדה אל
עבר פניה ודרך לחייה ואל אוזנה- התפזרה.
כשפתחה את עיניה, הבינה כי לא דימיינה את היד העוברת על לחייה
במורד הרחוב, וכי זה קרה שוב. ודמעותיה אשר ניקוו בקצות עיניה
אישרו- זה היה המגע הנהדר ביותר שהרגישה בכל שנות חייה.
היא הביטה סביבה דקות ארוכות, בדממה, עד שחושיה החלו לחזור
אליה. היא החלה לשמוע את צלילי הרחוב המוכרים, להריח את הריחות
הטובים של תחילת האביב, עד שהתאוששה. היא ניגבה את דמעותיה,
והתחילה ללכת.
בדרכה הביתה השתדלה שלא לחשוב על התופעה המוזרה שעברה.
וכשהגיעה לבניינה, החליטה לא לעלות לדירתה ולחכות לגל. היא
חייבת לספר לו את מה שעברה.
טלי שינתה את כיוונה לעבר בית הקפה בסוף הרחוב, התיישבה על הבר
והזמינה קפה הפוך, סמדר, בעלת בית הקפה חייכה אליה חיוך חם,
כשפנתה אל הבר להכין לה את הקפה בעצמה. סמדר גרה עם חברה מוטי
בשכנות אליה ואל גל בשלושת השנים האחרונות.
טלי הוציאה את חפיסת הסיגריות מהתיק שלה, ורק כשניסתה להדליק
סיגרייה שמה לב שידה רועדת. היא תפסה את המצית בשתי ידיה, אך
ידיה רעדו כל כך שלא הצליחה לכוון את האש לסיגריה שבפיה. לבסוף
התייאשה, הכניסה את המצית לתיק ואת הסיגרייה זרקה למאפרה.
טלי הרגישה את עיניה הכבדות, נעצמות. אחרי הכל לא כל כך
הצליחה לישון בלילה האחרון. היא החליטה להניח את ראשה על הבר,
ולעצום את העיניים. היא לא הרגישה את עצמה נרדמת. היא פשוט
טיילה לה בחלומה שלובת ידיים עם גל, כשעל גופותיהם בגדי כותנה
לבנים דקים בלבד. ובאמצעה של נשיקה סוערת מלאת אהבה הרגישה יד
מונחת על כתפה.
טלי... טלי... תתעוררי, את חייבת לראות את זה....
טלי הרימה את ראשה, לעבר סמדר שביד אחת החזיקה את הקפה שלה
ובידה השנייה ניערה את כתפה של טלי. מה... מה לראות? .... שאלה
טלי, סמדר הסתובבה אליה ורק אז שמה לב טלי שפניה של סמדר
חיוורות. מה קרה? סמדר הפנתה את מבטה לעבר הטלוויזיה בקצה הבר,
טלי סובבה את ראשה.
"תאונה מחרידה בלב תל אביב.... נהג משאית שכנראה נהג
בגילופין..... בינתיים חולצו 8 גופות.... עשרות פצועים....."
הנה תראי! צעקה סמדר, את רואה?!
טלי כיווצה את עיניה על מנת לחדד את ראייתה, ובמהרה ראתה את מה
שסמדר ראתה.
מכוניתו של גל, הפייסטה האדומה שלו, הייתה שם. חצויה לשניים,
שבורה כולה...
כוחות החילוץ אפילו לא הגיעו אליו...
סמדר ניתקה את מבטה מהטלויזיה, שמטה את כוס הקפה מידה, כמו
בהילוך איטי, ומיד החזיקה את ידיה של טלי. דמעות ניגרות
מעיניה. טלי....
טלי הרכינה את ראשה, והסתכלה על רגליה, ראייתה החלה מטשטשת
בגלל הדמעות שהציפו את עיניה. וכמו בסרט ישן, דמעותיה החלו
נופלות לרצפה, אחת אחרי השנייה, בקצב מתגבר... גל....
לאט לאט גם לא שמעה את סמדר שקראה לה ולא הרגישה את ידיה של
סמדר מנערות את כתפיה...טלי!
היא לא יכלה שלא להבין... היא הרימה את מבטה ובעיניים דומעות
ובמבט תקיף אמרה לסמדר איך לא הבנתי.... סמדר.... גל תמיד אהב
סרטים ישנים.