ואת מביטה על המספר שרץ
עוד יום חולף
עוד יום נוסף למספר
ואת שואלת כמה מהם שלך
כמה לא יהיו לך לעולם
והפחד שהוא כמו געגוע
לא מפסיק
גם שכול הימים חולפים
את עומדת מול המראה
ומבקשת לעצור
רכבות דוהרות
אנשים זזים
מה הם יודעים באמת?
מביטים בעיניים
ושותקים
הכול נדמה שזז
אבל עוד יום חולף
והמספר רק עולה
תביטי על האדמה
האם היא עדיין שלך?
בין השבילים המסומנים
לדם הזולג מהיד
את עוד מהססת
אם לעצור, לבקש עזרה
והפנים של הילד
מביטות אלייך
גם שאף אחד לא רואה
האדמה מבקשת עוד פעם
ואת מסרבת להתפתות
כמה חיילים חולפים ממול
אולי אחד מהם שלך
אחד מהם לעולם כבר לא יהיה
כמה מלחמות תעברי
לפני שתיכבשי או תכבשי
ובבית משהו ריק
אני מביט בך מבעד למסך
זה נראה אמיתי
אני לא יודע אם עכשיו זה זמן טוב לבכות
סופרים ימים
והמספר עולה
כן גם המלחמה הזאת לא תיפסק פתאום
והפנים מן התמונה
כמו במציאות
רק עכשיו הוא אין
את הרי יודעת
שמרחוק
גם התקוות נראות שלמות
דרכים אבודות
אבנים שטוחות
משהו נכון יכל להיות
ואת עוצרת בפינה
רוצה לבכות, אף אחד לא מרשה
הרי מהמלחמות ציפו
שתצאי חזקה
כן, לך יגידו שהפנים היו אלה שכבשו והיו אלה שנכבשו
ואיפה את בסיפור?
את יוצאת לרחוב
לחפש
אולי הוא איבד את הדרך הביתה
שדות ירוקים, חוף ים שקט
משהו מכול זה צריך להיות נצחי
אם לא הוא
את מביטה אל השמיים
אם לא נפלו , אם לא ייפלו עכשיו
תביטי מעבר למחסום
יש מישהי כמוך
גם לה סיפרו שהמלחמות מנצחות את כול הפחדים
תביטי בבתים, בחול הנודד
משהו מכול זה חייב להיות שלך
ועוד יום חולף
המספר עולה
פנים וכותרות, שמות וסיפור שאין לו חיים
ואת מביטה באדמה, גם היא כבר לא נצחית
מתי תצעקי?
את עדיין מחפשת אותו,
והמלחמה, היא תמיד תישאר שלך. |