ישנן ההדחקה והשכחה, חברותיי הטובות, זמינות בכל עת, לעולם
אינן מאכזבות; והזמן - אויבי הגדול ביותר, ממשיך לזרום, לא
מרחם, פורט במיתרי השעות שלו על פני חיים שלמים.
ממלאת את עיניי בזוהר המושיט ידו לעברי. לא מוגנת, חשופה מבלי
יכולת לדעת, שגם הוא מחכה לי שם
מעבר לידיים המושטות, ללא שום הגנה, קרובה לנורמה.
השאלה על יעדה של אותה זרימה כבר נשאלה, נסחפה והתפוגגה במימיו
ואני, אזרום איתה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.