..באיזו עיר רחוקה,ממלכה מחוקה,
חיו באושר ועושר;
בוטנים ארבעה, נטולי הבעה,
בצלחת של ווילייאם הכומר.
יום אחד, האחד, אז ראה מודעה,
באתר של המלך הרם:
"המלך גוסס, לא לא לא, זה לא איידס,
זהו משהו יותר מתוחכם.
רק זן מיוחד של בוטן נכחד
יעזור אולי למלככם,
הו קדימה בוטנים, (..טיפשונים שמנמנים..)
אתם תתוגמלו בהתאם."
אז יצא האחד בדרכו לארמון
על הפרד של ווילייאם הכומר,
'אהיה מליונר, ואקנה מקרר,
ונגור שם בלי ריח של סולר.
סך-הכל אני בוטן, מכף-ראש עד המותן,
אני בטח אועיל שם נורא',
כך חשב הקטן, כשעצר בפנאן,
ודפק על דלתות הטירה.
- "אני הוא המלך !", אמר אז המלך,
- "אני בוטן", אמר אז הבוטן,
- "שיהיה בהצלחה, זאת היתה מתיחה,
השליחוהו אל טוסטר האובן !.."
השני אז אמר: "איך ההוא לא חזר?
חוששתני שמשהו קרה,
יאללא, בואו זזים, חברי הקטנים,
לעזור לידיד בצרה".
ויצאו השלושה, בזאת הגישה,
ותרו כל חור בדרכים,
ובהגיעם לטירה של המלך הרע,
איזה פלא- התקבלו כמו מלכים.
אז נכנס השני לחדרו של המלך
כדי לפתוח עימו בשיחה,
והמלך כמו מלך, כבר מודד את הערך,
שתהיה לה עכשיו לבדיחה..
- "אני הוא המלך !", אמר אז המלך,
- "אני בוטן", אמר אז הבוטן,
- "שיהיה בהצלחה, זאת היתה מתיחה,
השליחוהו אל טוסטר האובן !.."
השלישי אז קיטר: "נו, גם הוא לא חוזר?
על מה יש להם כבר לדבר?"
ונכנס לחדרו של המלך עצמו;
"הלו מלך, היכן החבר?"
- "אני הוא המלך !", אמר אז המלך,
- "אני בוטן", אמר אז הבוטן,
- "החבר פה מולך, שא שלום וברכה,
תזרקו גם אותו אל האובן !.."
הרביעי הקטן, אז עשה בלאגן;
"זה מטורף, מה קרה לאחים?"
ונכנס לבדו, כשסיגר בידו,
ובשני כיסיו אקדחים !..."
- "אני הוא המלך !..", אמר אז המלך..
- "אני בוטן..
ג'יימס בוטן", אמר אז הבוטן,
- "הו הו הו, מה אגיד, זה ממש שם מפחיד,
תזרקו גם אותו אל האוב..."
- "הו לא לא מלכי, אל תתעסק איתי,
עוד לא הראתי לך את הכל.."
והוא שלף ת'אקדוח, וירה לו במח,
שתכף התחיל שם לנזול.
ובין כל הנוזלים הוא ראה חברים,
ומנה שם שלושה במספר,
"הי, תגיד לנו ג'יימס, למה תמיד ת'הורס?
כבר מצאנו מקום נהדר"...
אז הבין אותו ג'יימס, שזה בעצם שיר מבאייס,
וירה לעצמו בפנים,
וזהו מוסר ההשכל ילדים:
אלכוהול לא הולך עם בוטנים.