הלו... הלו! תוציאו אותי מפה!!! אתם שומעים?! זונות! כולירות!


אתמול עברו שלוש שנים מאז שנכנסתי לחור המזוין הזה. שישה מטרים
רבועים מוקפים בקירות בטון מזוין, אפור וחור בתקרה. מקום
מגורים לעכברים, עכבישים, מקקים, נמלים ומטורף. מה מטורף?! אני
מטורף? הם מטורפים! מה הם רוצים שאני אעשה פה?! שלוש שנים ובלי
רגע של שקט אחד. אין מנוחה. כל היום דפיקות על הקיר, כל הלילה
גשם. יום-יום, שבוע-שבוע, חודש-חודש, שנה-שנה-   שנה. גם נזיר
בודהוסטי כבר היה משתגע. הוא לפחות היה יכול לעשות מדיטציה. כל
מה שלי נותר זה לדבר עם עצמי. למזלי, אני איש שיחה מרתק. אבל
על מה כבר נותר לדבר אחרי שלוש שנים? את כל בעיות העולם פתרתי
בשנה הראשונה, בשנייה מצאתי הוכחות לעל-טבעי ובשלישית הבנתי את
מהות האשה. ומה עכשיו? הא?! אז אני צועק!

הלו! הלו!!!