הייתה לי פעם שיחה עם אלוהים. שיחה ממש רצינית על כל מיני
נושאים. אני חושבת שאף פעם לא הייתה לי שיחה כל כך עמוקה עם
מישהו.
אלוהים, אם לשניה פקפקתם, ענה לי על כל שאלה - וזה לא שאני
דיברתי והוא רק הקשיב - האמת היא שאפילו די הפוך. הוא ממש
פטפטן האלוהים הזה, כנראה המלאכים עסוקים מדי בלהיות טובים
ואין להם זמן לדבר איתו, או אפילו סתם להקשיב.
אלוהים דווקא לא דיבר על כמה שקשה לנהל את העולם, הוא גם לא
סיפר לי איך הוא עשה הכל או למה. בכלל, הוא נורא מעשי וחושב
שאין טעם סתם לדבר ולמצוא סיבות לדברים בעבר. הוא מסתכל קדימה
אל העתיד, וגם אז הוא לא מדבר עליו אלא עושה אותו.
כשדיברנו הוא היה ממש בסדר, לא מתנשא כמו שאפשר היה לחשוב
שאלוהים יהיה. בסוד הוא אמר לי שהוא לא מבין למה כולם חושבים
שהוא כל כך מושלם, הוא משוכנע שלפחות חצי מהמלאכים יותר טובים
ממנו. הוא אומר שיש אפילו כמה בני אדם יותר טובים, כאלה מלאכים
לעתיד שמרגע שהם נולדים כבני אדם כבר שמור להם מקום בגן עדן.
הוא סיפר לי שלפעמים הוא קצת מקנא בנחמדות של המלאכים, כי
למרות שהם לא פחות טובים ממנו (ואפילו יותר) הם לא מגעילים
ומתייחסים אליו ממש יפה. מהיחס שלהם אליו נולד הביטוי "מחזיקים
ממנו אלוהים" - עד כדי כך הם מעריכים אותו.
אבל יותר, ככה הוא אמר לי, הוא מקנא בבני האדם הפשוטים שאצלנו
בעולם. אלוהים אומר שאנחנו בכלל לא יודעים להעריך כמה טוב לנו
בעולם הזה, לעומת כמה מהעולמות הבאים. לא שרע כלכך בגן עדן,
אבל עדיין, אלוהים חושב שכאן יותר כיף, שיש כאן אקשן. הוא גם
צוחק עלינו די הרבה. על כל בני האדם שחושבים שהם אלוהים והם
אחראים על כל דבר שקורה להם. הוא אמר לי שבעצם אנחנו לא
מחליטים כלום, אפילו לא החלטנו אם לדעת שאנחנו לא מחליטים
כלום. אנחנו עושים את מה שהוחלט שנעשה בעולם הזה. ואת זה אפילו
אלוהים לא תמיד מחליט, זה פשוט מוחלט.
אלוהים אמר לי שבא לו להיות בן אדם, כזה שלא יצטרך לחשוב יותר
מדי, שיהיו לו חיים כייפיים בעולם שלנו. הוא שאל אותי מה דעתי
בעניין, אם אני חושבת שזה בסדר שהוא יעזוב את השמיים לכמה זמן
לטובת הארץ.
אמרתי לו שזה הרי לא משנה מה אני אומרת כי כבר החליטו בשבילי.
ושנינו צחקנו כי הרי גם זה היה מוחלט מראש, ואז אלוהים נעשה
פתאום רציני.
"אני צריך את העזרה שלך"
"מה אני כבר יכולה לעשות??? אתה אלוהים - אני בסך הכל עוד בת
אדם"
"לא, אולי את לא זוכרת, אבל את משהו אחר"
הסתכלתי על אלוהים, לא מבינה על מה הוא מדבר.
"מה אני?" שאלתי לבסוף, והוא חייך חיוך של אבא שלא מבין איך
הילדה שלו כל כך תמימה ולא מבינה כלום.
"את באמת לא זוכרת?" הוא התפלא "באמת באמת?!?"
"מה כבר יש לזכור? מה אני???"
"את - את. את זאת שהחלטת שאני אהיה אלוהים. לפני שנולדתי כבן
אדם באת אלי ואמרת לי שאני לא צריך להיות בן אדם, שחשוב שאני
אהיה אלוהים כי צריך אלוהים שידאג לכולם. את זאת שלימדת אותי
איך עושים את העתיד. את זאת שהסברת לי שהכל מוחלט מראש.את זאת
שהחלטת את זה לפני הרבה הרבה זמן"
"אני???" זה לא יכול להיות - שאני אחליט על כולם?!?
"ואז החלטת שאת רוצה לנסות להיות בת אדם בעצמך, החלטת על כל מה
שיהיה בשנים שיעברו עד שתמותי בעולם הזה והשארת אותי עם
העולם"
"למה אתה מספר לי את זה - מה אני אמורה למות?"
"לא" הוא חייך שוב את החיוך המעצבן ההוא, היודע- כל. "פשוט
נמאס לי להיות אלוהים, גם אני רוצה לנסות להיות בן אדם, אני
רוצה שתמצאי מישהו אחר שיעשה הכל, תמצאי אלוהים חדש"
ובזמן שהוא אמר את המילים האלה הסתכלתי לתוך עיניו השחורות,
פתאום ראתי כל מיני דברים שלא מהעולם הזה. כל מה שראיתי היה כל
כך מוכר... כאילו זה שלי, כאילו אני שייכת לשם ולא לכאן.
ואז נזכרתי בכל מיני אירועים שקרו לפני שנולדתי בתוך העולם
הזה. נזכרתי גם בשיחה מאוד רצינית ועמוקה עם בנאדם רגיל. שיחה
כזאת שמשנה אותך, שיחה שגרמה לי לרצות להיות בת אדם בעצמי.
לקחת קצת חופש מכל ההחלטות הגורליות האלה.
ואז פגשתי את אלוהים, והחלטתי שהוא יהיה האלוהים. והוא באמת
היה אלוהים במשך הרבה מאוד זמן. ואני - אחרי שראיתי שהוא מסתדר
החלטתי לשכוח שאני זאת שעושה את כל ההחלטות.
"אז את מסכימה?" אלוהים שואל אותי, תחינה בעיניו.
רציתי לומר שזה בכלל לא תלוי בי, אבל זה הרי כן תלוי בי.
אני רק צריכה להחליט.
חייכתי אל אלוהים חיוך כזה של אמא שלא מבינה איך הילד שלה כל
כך תמים ולא מבין כלום.
"זה כבר היה מוחלט ככה מראש" אמרתי לו, ושמחתי למראה ההקלה
בעיניו.
"אז אני אהיה בן אדם???" שואל אותי אלוהים. ואני מהנהנת
ומחליטה כבר לאיזו משפחה הוא יוולד ואיך יקראו לו.
אלוהים המאושר הלך להפרד מהמלאכים ואני שהחלטתי להפסיק להיות
בת אדם, הלכתי לחפש אלוהים חדש.
החלטתי שהפעם אלוהים כבר יסיים להיות בן אדם. אולי אז הוא לא
ימשך כל כך אל העולם הזה של האנשים. אולי אז הוא לא יתגעגע.
אולי הוא ירצה להיות אלוהים לכל הזמן. ואז אני אוכל להפסיק
להתגעגע בעצמי, אני אוכל להחליט לשכוח - הכל.