המשך לשיר "מקווה" שכתבתי לפני מספר חודשים.

עכשיו אני יודעת,
יודעת שאכן זה היה המבט לו קיוויתי וחיכיתי,
המבט החם והאוהב
המזמין אותי אליך
לאהוב.
כן, זו לא הייתה רק תקווה
זו הייתה המציאות
ולא סתם שכבת לך שם ובהית,
אלא באמת אהבת ורצית.

אז עכשיו אני יודעת
שכן חדרתי ללבך
אך גילית לי את זה מאוחר מדי,
עכשיו אתה כואב עליי.
נתת לי לחכות יותר מדי זמן
והיום כבר ויתרתי ושכחתי...
והנה עכשיו אתה עומד במקומי.
חבל, זה היה פספוס רציני.
הכבוד הזה,
הכבוד של שנינו פשוט הרס את הכל.

אז עכשיו אני יודעת,
יודעת מאוחר מדי
ועכשיו אני כבר לא מקווה להיות שלך.
עכשיו אני מקווה שלך יכאב פחות,
שיעבור לך מהר,
שתשכח ממני ותעבור הלאה.

אז עכשיו אני יודעת,
יודעת שאכן זה היה המבט לו קיוויתי וחיכיתי זמן כה רב.
עכשיו אני יודעת,
עכשיו, זה כבר מאוחר מדי.
צר לי, יקירי
אך אני כבר לא שלך
עברתי הלאה
וכדאי שגם אתה.

כבר לא שלך,
עדיה.