ויכה תוגות בכל,
ושורשיו יעמקו.
ויקב עמוק בלבי,
ואיוורשנה תיקוותיי,
ויטלהו תוגות
על ערש דווי.
וימץ לשדו,
ויוותר הוא, לבי,
שדוף ולבדו.
האין הכל הזוי?
האין הכל אחר?
וכי אין תלמים נחרשו בנפשי?
וכי הדם, דמי אינו עוד שותת ואחר?
אסור כתפוח,
מיוסר ומנותק,
גנוז ואסור,
עת לבי הדומם נוהה למרחק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.