אני רוצה לכתוב על שמיים ורודים. שמיים כתומים, כחולים,
סגלגלים, לבנים, שחורים, אדמדמים, כהים, בהירים, מסנוורים,
מעוננים, שמיים בוכים, שמיים שמחים, צבעוניים ומחממים.
אני מסתכלת למעלה - תמיד אותו הדבר מסתכל עלי בחזרה, ואף פעם
לא אותו דבר.
שמיים. שמיים שמיים.
אפשר לסמוך עליהם שיהיו שם, שיחדשו, יעניינו. תמיד משתנים, כל
יום מחדש עוברים את אותו התהליך בדרך חדשה - גם אני רוצה!
מזכירים לי שאפשר.
כולנו כאן, כולנו הולכים, הרבה מאיתנו מסתכלים על הדרך, מנסים
לבחור כיוון - ימינה, שמאלה, באלכסון אחורה ושתי קפיצות חזרה -
אבל חלקנו עוצר ומרים מבט. אנחנו נהדרים וחבויים בנו כישרונות
אין סוף, אבל עלינו להעריך אומנות שכזו, אומנות שמתרחשת כל
הזמן,  כ-ל ה-ז-מ-ן, והיא יפיפייה והיא נותנת השראה - הרימו
מבט ותסחפו איתה.
בדרך לעבודה, עם דמעות בעיניים, ילדים בידיים, בבטן, בחזה,
קרוב שנפטר, רחוק שמתקרב, תביטו למעלה - תחייכו.