כשהייתי בן 15 היה לנו אחד בכיתה שכולם שנאו. הוא היה שמן
ודוחה ומסריח ונודניק. כל תכונה שלילית שקיימת אצל בנאדם היתה
לטמבל הזה, כולל התכונה "הידחפות למסיבות של אנשים שלא אוהבים
אותך". אה, ואסור לשכוח את התכונה "לא להבין רמזים של אנשים
שלא אוהבים אותך ורוצים שתעוף מהמסיבה". בקיצור ילד מגעיל.

יום אחד ההורים של חבר שלי היו בחו"ל וישבנו אצלו בסלון כמה
ילדים, ראינו סרטים בוידאו (נראה לי שראינו באטמן). התחלנו
להיות רעבים אז פתחנו לו את המקרר והוצאנו קופסה מקרטון כזה של
אוכל ביתי מוכן שהוא קנה באיזו מעדנייה. חיסלנו את זה תוך כמה
שניות והחלטנו שזה לא מספיק ושצריך להזמין פיצה.

אחרי איזו שעה אנחנו שרועים עם בטן מלאה מול המסך, על השולחן
שכבה האריזה של הפיצה הענקית, ובקבוק הקולה המשפחתי החצי-ריק
עמד לצד אריזת הקרטון ההיא של האוכל המוכן שטרפנו מקודם. פתאום
חבר שלי קופץ מהספה, תופס את אריזת הקרטון ומקיא לתוכה. כנראה
הוא אכל יותר מדי פיצה המגעיל הזה. בעוד אני נגעל, מי מופיע
בדלת הבית? מר גועל בכבודו ובעצמו. כן, הילד השמן שכולם
שונאים. אפילו לא הספקנו לרוקן את הקרטון.

הטמבל הזה נכנס לחדר, מרחרח קצת, ואומר "אני מריח אוכל סיני".
חבר שלי קם והגיש לו את הקרטון, "בתיאבון", אמר.
"חן חן", אמר הטמבל השמן והתחיל לאכול את החרא הזה. אלוהים
אדירים! איך שנאתי שהוא אומר "חן חן", האדיוט לא יכול להגיד
"תודה" כמו בנאדם נורמאלי?